כבוד השופט, אני מודה
ואפילו לא אנסה להכחיש
או לבקש ברוב חוצפתי מחילה.
לקחתי את חיי מבלי לחשוב פעמיים
כאילו היו מכשפה מימי הביניים
החזקתי להם חזק את היד
והובלתי אותם אל סופם הצפוי.
שרפתי אותם על המוקד לעיני כל
תשאל כל מי שהסתכל לי בעיניים
זה בטח לא מבט של אדם חי או בועט
או מכין בשקט לעצמו את רגליו העייפות
בידיעה שהוא עוד יבעט בכל האבנים החצופות
שהכשילו אותו בדרכו.
אדם ככלל קם מעפר, ואל עפר הוא שב
ומי שנגמר מהר יותר משחשב
תראה בו מבט כבוי, של נפש יתומה
שלקחו לה את תשוקת חייה היחידה,
את הסיבות לחירותה, את עצם מהותה.
ולכן כבוד השופט, אני מודה.
יותר מידיי זמן ניסיתי להכחיש
כך שלא אבקש ברוב חוצפתי הקלה.
לקחתי את חיי מבלי לחשוב פעמיים
כאילו היו מפלצת ארוכת ציפורניים
עזבתי להם לאט את היד
והובלתי אותם אל סופם הכפוי.
שרפתי אותם על המוקד לעיני כל
אבל אם תשאל כל אחד שהסתכל להם בעיניים
לא יגידו לך שהיה הרבה מה לשרוף.
אדם בלי מהות, סופו לחלוף
חיים ככלל סופם להיגמר
ועל חיים בלי מטרה, בוודאי לא יישאר
מישהו
שיצטער.
מצטערת..
תגובות
נדמה לי שזה משו, בין מונולוג, או אולי מכתב?
בכלאופן, לפעמים זה נראה שירדת סתם שורה. נגיד בשורה השלישית.
הפיסוק גם הפריע לי טיפה; קצת היה נראה לי כאילו יש פה מונולוג/מכתב כזה- עם מבנה של שיר.
^זה קצת פגם לי בקריאה, אבל עדיין, יפה ממש.
מדהימה!
מיוחד יחסית לשאר הקטעים שלך, ישיר יותר מכולם..