שקית ביסלי חדשה

היא הֵיְשִירָה מבט קדימה. "לא אכפת לי!!!", רצתה לצעוק.  "נמאס לי מהכל..."

אבל גם נמאס לה להיות רעה. אז היא לא צעקה שום דבר. היא רק נעצה עיניים אפלות, דקרה איתן, שורפת באישוניה היוקדים כל מי שעובר לידה. היא קמה ממקומה ומתחה את גופה. ניערה את בגדיה מן האבק שדבק בהם מהרביצה הממושכת והחלה ללכת.

לאן?!, את זה אל תשאלו אותה, תשאלו את א-לוקים.  "אם יש דבר כזה...", היא חושבת לעצמה ומרימה עיניים שעכשיו הן כבר יותר דומעות...

"שבי בשקט! את שומעת?!" איך אפשר היה לא לשמוע? היא שמעה, למרות שאטמה אזניה בכל כוחה. זה לא עזר. אין כבר לאן לברוח. אגרוף שניחת על פניה טישטש את מחשבותיה לרגע. היא טלטלה את ראשה מצד לצד והרגישה את הנוזל החם זורם מן האף שלה.   "תתן לי חתיכת נייר...", ביקשה בכאב. "יורד לי דם!!!".   "אהה! את רואה? זה עונש. עונש על הדם שניסית להוריד לעצמך." הוא התקרב ותפס באפה.  "אני יכול לעזור לך."  היא צרחה מכאב בשעה שהוא סובב את אפה. אחר כך כבר לא כאב. זאת אומרת, האף לא כאב. הוא באמת למד "עזרה-ראשונה".  אבל כל שאר הגוף כאב. כי גם אגרוף הוא למד...

היא נעצרה ליד קיוסק צדדי. המוכר  הסתכל בה בחשד. "מה את רוצה?!" שאל. "לראות אוכל..." ענתה. המוכר נאנח וזרק לכיוונה שקית ביסלי. היא הרימה אותה ואפילו בלי להודות הסתלקה משם. כי אין לה כבר אמון. והיא מפחדת שהוא יקח את זה בחזרה.

"דבילית!" היא מוכיחה את עצמה. "למה שיתחרט? הרי יש לו חנות שלמה, שבטח יש בה עוד המון שקיות ביסלי."

"הי, הבאתי לך שקית ביסלי." היא הסתכלה בו וניסתה לנחש מה הוא זומם הפעם. "קחי, זה לא מורעל..." צחק לכיוונה וזרק אליה את שקית הביסלי. היא התנפלה עליה. היא לא ראתה אוכל יומיים. רק שתיה הוא מרשה לה... "מה, את חזירה?!" צעק עליה. "תאכלי בצורה מכובדת כשאני לידך." הוא לקח מידה את השקית, והיא לא יכלה לראות איך הוא שופך את תכולתה החוצה מן החלון.

"מה את בוכה בגלל שקית ביסלי?" שאל ויצא. מבפנים היא יכלה לשמוע אותו שורק לעצמו בהנאה.

ילד קטן ניגש אליה. "אני רוצה ביסלי", הצביע בידו הקטנה והשמנמונת על השקית. היא הכניסה ידה והוציאה חופן ביסלי. הילד חייך אליה. "תמיד כשנגמרת שקית ביסלי - אמא אומרת שזה לא נורא. אפשר לפתוח חדשה..." הוא הסתובב ורץ. מותיר אותה מאחור. עם מחשבותיה. כמו שהשאירו אותה כולם.

היא חזרה אחורה. זכרה הכל. גם כשיצאה משם. היא השלתה את עצמה שמיד יבואו ויאספו אותה. שימצאו אותה ויחזירו אותה  הביתה.

"לכל הרוחות..." ניערה את עצמה. "אם באמת יש א-לוקים, גם חיים אפשר להתחיל."

כנזכרה להרים ראשה ראתה שמישהו זרק לכיוונה מטבע של חמישה שקלים.

ללא היסוס היא ניגשה לקיוסק וקנתה שקית ביסלי חדשה...