המנגינה שוטפת אותי בנהר פנימי
ואת פניי בדמעות.
משהו בשיר הזה סחף את הקריסטלים שבפנים
הותיר אותי מקולפת מכל מה שחשבתי שאני
ריקה ממחיצות של שוא.
נשארתי רק אני להתמודד עם הדבר הגדול הזה שנקרא עצב.
לא היה לי מה להשיב, במה להתנחם.
"ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו, משהו מת בנו."
מת?
סחף,
מרוקנת, כלומניקית, בת אנוש.
הכל הבל...
אני השטופה בדמעות של אמת ידעתי להשיב לדיכאון.
כשאחד מאיתנו הולך מעמנו
משהו בו
חי בנו.
אנחנו חיים אותו.
- - -
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה.
השיר "רקמה אנושית" של מוטי המר.שרה ועזרה לי לבכות- חווה אלברשטיין
תגובות
יישר כוח!
איך הגעת לזה?
זה פשוט מדהים!