את אוהבת את העננים השטים בשמיים, אלה שכל כך רחוקים.
את אוהבת לנשום את החושך, בשקט, בלי שאף אחד יידע. למשש את הרוגע ברכות, לנסות להכניסו לתוכך.
את אוהבת להסתכל על הים מרחוק, רק מרחוק, את פוחדת להתקרב אליו. פוחדת מאדוות המים, מהגלים הסוערים.
את אוהבת להסתכל על צדפים, ואם יש לך אומץ, רק לפעמים, גם לגעת. כי את מבינה אותם, הם סגורים, כמוך.
את אוהבת את החורף, את הירוק שמסביב. את הגשם השוטף, הכואב, שבפנים כל כך צורב.
את שונאת את החול, הוא מזכיר לך דמעותייך הקטנות שזורמות ביד.
את האנשים שבונים מגדלים על כאבך.
פעם נגעת בו, אך מהר נרתעת. פחדת לאחות את השברים.
את שונאת חיות, יש בהם יותר מדי חיים שאין בך.
את שונאת בצל, את אומרת שהוא מזכיר אנשים שהרי כולנו עטופים בקליפות שמסתירות אותנו. לכן את גם אומרת שאין דבר כזה שמחה, שזה רק עוד סוג של קליפה.
את אוהבת תה מתוק עם מלח, כזה שרק את יודעת להכין. את אומרת שזה ממתיק קצת את הכאב.
את אוהבת לרמוס זרעים, במיוחד את אלה שקשים, את פוחדת מהתחלות.
פעם סיפרת לי על חלום שלך. סיפרת לי שעפת והגעת לעולם אחר, כשתיארת לי את העולם שמצאת, הוא הזכיר לי עולם שאת לא מודעת לקיומו, העולם הזה.
אמרת שמה שאת הכי שונאת זה שאיבדת את היכולת לעוף.
ואני חשבתי, שמה שלי הכי כואב זה שאיבדת
את היכולת, ליראות.
תגובות
מדהים- מדהים.
כתיבה מקסימה, התחברתי ממש...
ב"הצלחה תמיד!:)
שזה אחד השירים שוואואאוו!!! שיא הנגעו ביי.... בקימור, מדהים!! ממש! אין אין אין ! מטריף!!!! תודה!! תודה!!תודה!!!
קטע חזק.