אמא לי אמרה
לא לפחד
כאשר החלה
הצפירה להדהד.
עמדנו שותקים
וכך גם כולם.
כבר לא עסוקים-
כמו עצר העולם.
רק חלפה לה דקה
ושוב כולם רצים,
הצפירה פסקה
והחיים ממשיכים.
שאלתי את אמא
"למה עוצרים?"
"איך ומדוע
אחר כך ממשיכים?"
ואמא הסבירה:
"כשעוצרים אז זוכרים
אפילו לרגע
את כל הנופלים".
"וממשיכים בחיינו
גם את חייהם,
כי עצם קיומנו
בזכותם, וגם להם".
תגובות
ממש יפה, כתוב טוב לדעתי.
אהבתי את הסיוג שלקטגורית שירי ילדים, בול.
אבל אני ממש לא מסכימה עם התוכן.
[הדריכני, תודה על השיתוף :)]