השמים שחורים והכוכבים נוצצים, קורצים.
מסתכלים אחד על השני בפליאה,
מהגודל והעוצמה של הבריאה.
אני למטה יושב וחושב,
מסתכל לעבר השמיים
ומבין עננים, רואה כוכבים, שניים.
כמה הם נראים קטנים, אני מהרהר.
ונכנס לבית פנימה, כי מתחיל להתקרר.
מבעד לחלון נראה ירח חצוי, מחייך.
אני שותה את הקפה ורואה איך החושך דועך.
קרני שמש חמימות, חודרות את החושך והקור.
לאט לאט בעולם, מתפשט האור.
אור יקרות, שבא ממקום גבוה.
חודר בפנים, מסתכל, הכל יודע.
מבעד לחלון נראתה החמה, במלוא הדרה.
ובזמן שהעולם מהחושך מנסה להגמל.
אני יודע, זה הזמן להתפלל.
תגובות