אמא, אני רוצה להיות טוב, באמת! אבל.. לא תמיד זה יוצא, זה לא ממש הולך לי..!
אני יודע, תמיד צועקים עלי תתאמץ! תשקיע! תלמד! תפסיק להתעצל..!
אבל אמא, אני מנסה! זה לא מצליח!
סיום כיתה ח'. חגיגות, שמחה וציפיה לשנה הבאה.
אתמול קיבלתי תשובה. כן, כמו תמיד, דבר לא השתנה. נכון, אותה התשובה.
כמובן! אי אפשר אחרת..
אתמול חזרתי שוב ממבחני כניסה לישיבה. באמת שרציתי להתקבל כמו כולם. אבל לא. כמו תמיד- אני לא מתאים. אני לא ברמה, "אתה באמת ילד טוב, אבל.. אולי במקום אחר.."
הלכתי גם לישיבה השניה, זו שדיברנו עליה, אולי שם יהיה יותר סיכוי..? ולא.
"תראה יש קצת בעיות.. תנסה ב...." כך גם שאר הרשימה.
אמא, אני עד כדי כך גרוע? באמת אין לי סיכוי? לאן אני אלך? לאן?
הרב אמר לנו שהעיקר זה המידות. מידות טובות ישארו איתנו לנצח, הן עושות את הבנאדם.
ולאורך שנים הן ישארו איתנו כשכל שאר הדברים חולפים ומשתנים.
בכל התעודות לאורך השנים כתבו לי תמיד: "ירא שמיים.. בעל מידות תרומיות.. חיילך לאורייתא.."
אבל אני לא מבין אמא, איך הם מסוגלים לדבר על מידות כשהם מקבלים אך ורק את המצוינים? איפה הילדים האחרים? אין מקום גם לשונים? ואת יודעת מה אמא, אני לא מדבר על בעיות קשות, קצת ציונים נמוכים, משהו נורא קרה? אין לזה תקנה? הרי אם הם אנשי חינוך והם מבינים, הם יוכלו לעזור לי! הם יוכלו למצוא את הבעיה שמפריעה לי ללמוד, להתגבר עליה ובאמת לעלות במעלות התורה והיראה!
אז למה אמא הם רק מדברים?
למה לא מגיעים למעשים?
תגובות
שאף פעם לא שמתם לזה לב?
יש כאן חידוש??
מה עושים עם זה?
בעיה קשה