יצירות של פלפלתי

תיק- תק תיק-תק תיק- תק
השעון מתקתק בעצלתיים, כאילו דבר לא זז, כאילו לא מתקדם כאן הזמן לעולם.
צום. ימים של חורבן עוברים עלינו, כמו לא למדנו ולא נדע לעולם איך לתקן את הדרוש, איך לא לחזור על טעות לעולם.
ושוב גירוש. ושוב שריפה. והיכל בית ה' עולה בלהבות. חיים שלמים היו ואינם. זעקות של שבר, דמעות של חורבן, תפילה נאמרת – שיפתח כאולם..! שערי דמעה הן לא ננעלו, ולא ינעלו לעולם.. ואולי נותרה

בֵּין קִפְלֵי חוֹמוֹתַיִךְ
דִּמְעָתֶךְ עוֹד עוֹמֶדֶת.
לְמַרְגְּלוֹת אֳבָנַיִךְ
תְּלוּיה כִּמְרָקֶדֶת.

מְחוֹל הַשֵּׁדִים שֶׁאָסַף הוּא הַזְּמַן,
סוֹחֵף הוּא אִתּוֹ כֹּל רֶמֶשׂ, עַלְעָל.
עוֹלָה מִתְרַגֶּשֶׁת עַד כְּלוֹת נְשִׁימָה,
עוֹצֶרֶת צוֹלֶלֶת מִתּוֹךְ הֲרִיסָה.

עוֹד אֶבְנֵיך וְנִבְנֵית
מַבְטִיחֵךְ נִשְׁמָתִי.
אֲשִׁיבֶךְ בְּשָׁלוֹם

הוא עוזב את הקיבוץ,
המזוודה עוד משתרכת,
מלאה פשעי שיבוץ,
ההצקה עוד מתמשכת.

לגלבוע הוא עובר,
לא, זה רק שנתיים,
לקיבוץ הוא שם חובר,
כמובן!- רק בינתיים!

בריא הוא כמו שור,
המחלה היא רק שמועה,
את מעשיו הן לא נקשור,
הרי הבטחנו בשבועה.

הן פשע מתגלגל בהר ובמורד,
לאן שלא ילך – ילכו גם אחריו,
גלבוע, מטולה אילת וגם ערד,
לאן שלא ילך,

זה מה שקורה כשמתווכחים בשירשורים..:-)
לעצום עיניים,
לחלום חלומות,
לרחף בינתיים,
לבנות עולמות.
עולמות של שקר וכזב
התעלמות מציבור מאוכזב.
אותם "צדיקים" מעשה עשו-
וברע לא מאסו.
התגייס הוא לשמור-
ויצא מגרש,
לא חשב הוא לגמור,
לא הודיע "פורש!"...

לתהומות יורדת,
צינה נושבת,
כעלה נידף רועדת,
ואני - חושבת.

לצעוד זקוף ללא מורא
כך הדרך לי מורה,
תוהה, בוהה, אובדת,
ובקיפאון - עודי עומדת.

מעפר באתי, ואל עפר אשוב,
יש לעבור עוד צומת חשוב,
איך ולאן, לעיתים מנצנץ,
ופעמים חודר,נועץ בי כנץ.

חותך, קורע, צורב,
לרגע חולשה אורב,
אוחז בי בדש,מחר יום חדש...

אמא, אני רוצה להיות טוב, באמת! אבל.. לא תמיד זה יוצא, זה לא ממש הולך לי..!
אני יודע, תמיד צועקים עלי תתאמץ! תשקיע! תלמד! תפסיק להתעצל..!
אבל אמא, אני מנסה! זה לא מצליח!
סיום כיתה ח'. חגיגות, שמחה וציפיה לשנה הבאה.
אתמול קיבלתי תשובה. כן, כמו תמיד, דבר לא השתנה. נכון, אותה התשובה.
כמובן! אי אפשר אחרת..
אתמול חזרתי שוב ממבחני כניסה לישיבה. באמת שרציתי להתקבל כמו כולם. אבל לא.

מוקדש לכם יוצרים יקרים-



לראות, לא לגעת
לחזות, לא לדעת
כי היום, שלשום ומחר
שונים, לאחר-

צאן מבולבל
תוהה ובוהה
אמש הובל-
והלך הרועה

נשקיף, נצפה
נסמן מטרה
לא נרפה!
אין ברירה!


בידכם כח
רב עצמה,
נצלו –
ובצעו משימה!

כתפילת עוברי דרכים,
פוסעים אנו בין המבוכים.
לפעמים קשה, לפעמים קל,
עם הצטברות מעשים, נכנסים להיכל.
ממעמקים קראתיך, אני הרש,
כתפילת כהן גדול בכניסתו למקדש.

יש כאן בעיה בצל של האף (בין היתר..) מי שיכול לרוץ והביא את הלוח שנה של מרכז (האחרון) ויעלה על הבעיה- אשריו.

כן, זה אני. לא האמנתם, זה לא נשמע הגיוני, בלתי נתפס - אבל זה קרה. זו מציאות.
אתם קוברים אותי עכשיו. המונים מגיעים, זורמים לרחבה, אני שוכב במרכזה, עטוף בטלית.
מקום כה מוכר, רחבה מרכזית. פה רקדנו בשמחת תורה וסתם שוחחנו על מה שארע.
אוטובוסים מגיעים, פורקים מתוכם חברים, מכרים, משפחה. המומים מצטופפים, מפנים מקום לאנשים נוספים. בתמהון מביטים ובלחש שואלים: "איך ועל מה? הוא היה ילד כל כך

לכל מעיין ישנו בורא
לו חיים נותן, קורא,
חיים של טוב, חיים של טעם,
אפילו אם ייבשת אותו פעם.
כי מים ממשיכים לזרום
גם אם אבנים עליו נערום.
כי יש לו דרך, יש מסלול,
יעבור הוא לאט גם הר תלול,
ימינה, שמאלה וקצת בסיבוב,
יזרום הוא, ימשיך, נחל אהוב.
אולי נראה הוא, אולי נסתר,
אך נותן לו בורא חיים לאלתר!

והנ"ל תגובה ל.. זה:
/Mosaic/Read/2920

שומרים במחסומים,
עוצרים גם יהודים,
תפקידם הוא רק לשמור,
שיהודי לא יעבור.
כשנראה מרחוק ירוק המדים
ילדון מרחוק מיד מאדים,
רועד הוא מפחד, מתמלא הוא חימה,
זוכר הוא עודו את אותה מלחמה.
מלחמה על הבית,הגינה ועץ התות,
זוכר אותם הולכים באותה נחישות,
נחישות של הרס וחורבן,
רגישות שהפכה אותי קורבן.
חייל אצלי אינו תמים,
עברו שלו מלא דמים.
בעבר חייל היה גיבור,

שנלמד את פיצלושנו ומעלתם. :-)
תודה תפארת!

יום אחד את מגלה פיצלוש
מזל שיש לך חוש בילוש,
מה עושים? ממש נורא!
איך נכנסתי לזאת הצרה?
יצור מוזר ולא מוכר,
ואפילו בשבילי קצת מנוכר,
צועקת, סוערת,
באדמה עודרת,
איך אגרש את זה הפיצלוש?
תראו! הוא מפריע לי ללוש!
אך זה הפיצלוש - אוצר יקר
אל תגרשהו בלב כה קר
מיוחד הוא! יצירתי!
שמרי עליו! הוא נכס אמיתי!

ממשפט ברח,
משטרה מרח,
אחריו מחפשים,
גם חוקרים מנוסים.

תקלה מבישה, קטלנית!
בימנו רואים- משטרה רצינית!
ועדת חקירה, יו"ר מבחוץ,
כבוד ותדמית בימנו נחוץ.

אולי בצפון, אולי במרכז,
מישהו ראה אותו מאז?
אסיר מסוכן! אין להתקרב!
אלא אם כן אתה אזרח מתנדב..

לא. בדרך כלל אני לא מרגיש בודד. בדרך כלל אני ילד חייכן, שמח, עליז. אבל בזמן האחרון אני מרגיש נטוש ועזוב. אני לא אוהב לומר את זה, אבל אני כבר לא יכול!
מאז שהוא הלך אני מנסה להתמודד, מנסה לשמוח, מנסה לצחוק, מנסה לעשות דברים פשוטים ורגילים כמו כל אחד אחר, לעבור הלאה, לא לשקוע בדיכאון ובעצמי, לא לשקוע בעבר, להביט קדימה – אל העתיד!
אבל לא. זה לא קורה. הגעגוע, הצער, היאוש והפחד מהלא נודע מתגנבים

בין המלכת ארץ ושמים,
עשרה ימים מפרידים בין מים למים.
בראשית שנה מקדישים וממליכים,
וביום הנורא מבקשים על גשמים.

האזינו השמים ותשמע הארץ,
שפלות מעשה ובצידה רוממות,
זוהי הדרך לשלימות.

יעקב בסוכות, עשיו בשעיר,
כביום כיפור בו שולח מעיר,
השתחרר מהשפעה חומרית,
הלך ובנה קומה רוחנית.

נקרא יעקב בשם עקב,
בהתחכמות יצא ממצב נוקב,
ישר-אל שרית ותוכל,
ובתוך מאבק יושר הוכל.

עם ישראל בצרות ומכות,
פסע תמיד בדרכי אבות.
תוך כדי גזירה קשה,
ליושר ואמת דרכו עשה.

וכך בימינו ביום אקטואלי,
פוסעים אנו בין ריאלי ואידיאלי,
התקשורת

הנה ימים באים,
ימים של גאולה,
לארצנו נקבצים,
אחים מהגולה.

ניתן לנו תפקיד,
אינו רק רעיון,
לנו אותו הפקיד
המלבישך עדי, ציון!

אין לנו קץ מגולה,
זוכים אנו ורואים,
מכרמינו בא, עולה,
חזון הנביאים.

חלום חלם הנער,
חלום של גאולה,
ויאמרו לו זה הבער,
עוד יעלה עולה.

במצות אביו הלך,
קפץ אמר "הנני"
ידו בכל שלח,
ובליבו תפילה - "ענני"

אמת גדולה, נוקבת,
במקומם רוצה לשבת,
ממנו כה חושש -
ומגבעות מקושש.


עזרה דחוף - לא מסתדר לי הסוף, ולא ממש אהבתי. אם יש הצעות, הערות, ביקורת וכו'... בשמחה!

זעקה גדולה,
זעקה כואבת,
משושן ועשיו,
אליך נושבת.

זעקה, חרדה,
על ברכה שאבדה,
באה בסבל,
הפכה לו לאבל
משמחה קטנה..

מה שלומך?
"ברוך השם"
טוב או רע?
הוא אשם.

חיוך ומשפט –
ואתה נמלט

פותר בעיות,
מכסה על צרות,
תשובה נפלאה,
למציאות נוראה.

הביטו לעיניים,
מבט, אפילו שניים!
אמת שם שוכנת
לעולם אינה נטמנת

אולי צריך עזרה, עידוד
אולי הלך הוא לאיבוד?
נסה! אל תוותר!
הוא לא יחכה לאחר...

גלו שבטים מארץ בחירה
פרקו מעליהם עול תורה
וישליכם אל ארץ אחרת
עינייך יונים משגרת וחוזרת

אף ערשנו רעננה
עתיד יהודה להביאו הנה
יזכו עמהם לימות משיח
כל זאת הנביא משיח

למען ציון לא אחשה
שומרים הפקדת על חומות
הבטחות מיודע תעלומות
לי גלעד ולי מנשה

נורה מהבהבת, זועקת, מתרה,
נשאבת את למציאות מרה,
זעקנו והתרנו: הסימנים ידועים!
אל תחזרי על טעות של אחרים!

כעיוורת, כמסונוורת,
חימה בך בוערת,
לא רואה, לא שומעת,
בסכנה כמעט נוגעת.

לבדך הלכת
ללא קרוב ומכר
לעולם אחר
זר ומנוכר

התשובי?

ניסוי כלים, אחד או שניים,
ואנחנו בצומת בירושלים.
והצומת גדולה, הומה, סואנת,
אנחנו אליה צריכים לרדת.

לא הרבה, שניה עוברת,
וכבר חבר'ה בניידת,
איך נרד ואנחנו מעט?
תוהים לרגע, משפילים מבט.

נלך הלוך חזור על כביש,
שמאל ימין צעדים נחיש,
המון רב מהמדרכה מסתכל,
רגע מרגיז, מייאש, מתסכל.

אנו צועקים במר ליבנו,
לא תבואו לעזרת אחינו?!
והם