לתהומות יורדת,
צינה נושבת,
כעלה נידף רועדת,
ואני - חושבת.
לצעוד זקוף ללא מורא
כך הדרך לי מורה,
תוהה, בוהה, אובדת,
ובקיפאון - עודי עומדת.
מעפר באתי, ואל עפר אשוב,
יש לעבור עוד צומת חשוב,
איך ולאן, לעיתים מנצנץ,
ופעמים חודר,נועץ בי כנץ.
חותך, קורע, צורב,
לרגע חולשה אורב,
אוחז בי בדש,
תגובות
הרהורים מותרים,פלפל
אבל לא תמיד מומלצים....
שורת המחץ. אמת ויציב.
"מחר יום חדש"
כל עוד הנר דולק,אנחנו מצווים (לא רק "אפשר") לתקן !!!
שבת שלום ומבורך !
שיר נחמד, לא ממש הבנתי את הסוף. קצת חוזר על עצמו, השיר כמעט לא "מתקדם", אבל הוא יפה גם כשהוא עומד במקום. אולי זה אפילו תורם למה שהשיר אמור להעביר.
אבל מספר שינויים הייתי מציע לך:
בשורה הזאת: "ואני - חושבת." הייתי מוסיף את המקף. את השארת אותו.
"כך הדרך לי מורה," - להוסיף את המילה "לי".
"ובקיפאון - עודי עומדת." - שוב הוספתי מקף.
"מעפר באתי, ואל עפר אשוב,:" להחליף את "ולעפר" ב"ואל עפר".
שוב, הכל בגדר המלצה אישית שלי. אפשר תמיד לא להסכים, כי אני לא כ-ז-ה מבין בתחום. רק מה שנראה לי...
ו..אחלה שיר! מבחינת מסר ושימוש במילים.
צודק.
אתם יודעים למה זה קרה? כי אני בלי סוף משתמשת ב - - - - - - - - - - :-)
אז כשצריך - זה כבר לא נמצא..:-)
והמציאות עומדת. קופאת. זה מה יש.
תודה רבה!
ועם ההמלצות של עוזיה, זה משתבח,
ולך פלפלת, כל הכבוד ששינית ללא אפולוגטיקה.
בהצלחה בצליחה :)
כּנרת
בס"ד.
פלפלתי-
נכנסתי שוב, איזה כיף לקרוא דברים ישנים...
נהנתי.
הקצב קליל (יכול להיות שהתוכן לא, אבל הקריאה זרמה לי...) והשיר יפה.
(נחמד שאין קשר בין המשפטים... ככה זה כשצריך לכתוב תגובה מושקעת...)