עלים

                                                                                                                                                                מוקדש לעלים שלי, ולחברותי הטובות, שתומכות בתקופות הקשות..
        
את יכולה לשבת ככה שעות, לדבר אל העלים. לפעמים את נוזפת בעצמך, מבקשת להפסיק לקרוא  לעצמך בשם של מישהי אחרת.
 אבל את יודעת שאת לא תפסיקי, ושאין שום טעם,  כי לעולם לא תהיי  קיימת, לפחות לא בשביל עצמך.
 אולי רק בשביל העלים.
 
‏תמיד אהבת את העלים. אולי מאז שאת זוכרת את עצמך, ואולי  בגלל שהם תמיד היו שם,נכונים לריסוק של כעס, לדמעות של עצב, ולליטופים של תקווה. 

הם יודעים לקבל דמעות טוב, העלים.

הם יודעים לצמוח מהדמעות , למרות שגם  הם נושרים. כמו כולנו, בסוף.
את עדיין זוכרת את אותו עלה קטן שדיברת עליו, ושידע , להחזיר לך תשובה שתניח את  דעתך, לא כמו שאר העלים.

פעם, כששאל למה את עצובה,  ורק את הבנת, כי רק את יודעת להבין עלים- את ענית שזה בגלל העולם.  היית מסבירה בשפה שלך שאת לא כמו כולם. שאת לא באמת בן אדם, שאת שונה. והוא בתגובה, רק שאל: "ואולי פשוט כל בני האדם הם עלה צהוב, ואת עלה כחול?"
כשהחזרת מבט משתהה, הוא חייך  ונשר והשאיר  לך קצת חומר למחשבה בלכתו .
את בכית כשנשר , אותו העלה. הוא בכל זאת היה חבר נאמן.

 

אני חושבת שעכשיו את הבנת למה את כל כל אוהבת עלים, אולי בגלל, שהם פשוט,
עלים.