יהיה לנו טוב פרק כ"ט

איתי התרווח בנוחיות על הערסל בגינה של משפחת בר לב, מזמזם לעצמו בקול ונהנה מהרוח הקרירה והדי מפתיעה בתקופה הזו של ראשית הקיץ.

נטע שנכנסה עם מיץ תפוזים סחוט ועוגיות חמות שיצאו מהתנור צחקה למראהו.

"אוהו. ממש החיים היפים. נח לך בסוטול. מתפנק. עוגיות. שתייה.. יפה.."

איתי חייך. "וזה עוד כלום לעומת הבריזה המטורפת שיש כאן. מדהים"

"מי שיישמע" אמרה נטע "אפשר לחשוב שאתה גר בפלורידה..."

"טוב, תראי, אצלנו אין כזאת מרפסת וגם אין כל כך הרבה כיווני אוויר בבית... בבית שלך תמיד נעים. גם ביום הכי חמסיני בשנה..."

"טוב. אני מאד מקווה שלא רק בגלל הרוח"

"אה. ברור שלא. המקום חמים ונעים, האוכל מצויין, יש לך אחלה משפחה.."

"תודה"

"וכמובן שגם לך יש חלק בכל הסיפור.. שלא תביני..."

"אוח. איתי. פשוט תשתוק. אתה כזה גרוע!!!" צחקה נטע.

"חן חן"

"ופלצן"

"נ-טע! זאת מילה לא יפה. ואמא ביקשה לא לדבר ככה..." אמר נתנאל שבדיוק נכנס עם יאיר אל המרפסת על מנת לקחת את הכדור האהוב עליהם.

"נתנאלייי... אתה לגמרי צודק" אמרה נטע נבוכה.

"ברור שאני צודק"

איתי צחק. "אהלן גבר. כיף לראות אותך סוף סוף, נתנאל..."

"מה זאת אומרת סוף סוף?"

"שמעתי עליך הרבה...אז חיכיתי כבר לראות אותך"

"כן שמעת עלי?" שאל נתנאל בפליאה.

"בטח. עליך וגם על הילד החמדמד הזה שעומד מאחורייך. תגלה לי איך קוראים לך..." ביקש איתי מיאיר.

"קורים לי יאיייר.." אמר הפעוט בביישנות.

"ובין כמה אתה?"

"סלוס"

"איזה גדווווווול....... ואווווווווו...."

יאיר התלהב מתשומת הלב שהעניק לו איתי ובטבעיות סימן לו שהוא מעוניין שירימו ויושיבו על ברכיו. ואיתי אכן ירד מהערסל ועשה זאת.

"אז באיזה גן אתה?"

"בגן של סיונה..."

"וכיף שם?"

"מאד"

"ובאיזה כיתה אתה, נתנאל?"

"אני כבר בכיתה ג'.." ענה בגאווה.

"טוב. אתה כבר ממש ענק.." אמר איתי וזכה לחיוך מאוזן אל אוזן מנתנאל.

"מי אתה?" שאל לפתע יאיר.

"זה החבר של נטע" הסביר נתנאל בידענות "הוא יהיה החתן שלה"

"ונטע היא כלה סלו?" שאל יאיר כלא מבין.

"היא תהיה"

איתי הסמיק במבוכה ונטע מצאה סיבה להיכנס חזרה הבייתה "כי היא שומעת שרותם צריכה עזרה בשיעורי הבית". נתנאל שלא הפסיד שום הזדמנות להביך צעק כשנטע נכנסה "שרותם בכלל אצל חברה".

אח. אחים קטנים...

03/08/08

"איתי, אין מצב שאני נכנסת לחנות הזאת. אני רק רואה את כל מוצרי האלקטרוניקה האלה וחוטפת חום"

"שרית, תקשיבי אבא ביקש שאני אקנה לו דיו למדפסת. שתי דקות ויצאנו.."

"טוב" אמרה שרית, נכנעת. "אבל שתי דקות"

הם נכנסו אל החנות רחבת הידיים והחלו לחפש את מיקום הדיו בתוך כל המכשירים האלקטרוניים והחשמליים שהוצעו למכירה.

"אוף איתי. אבל למה לכאן? היינו יכולים ללכת לאיזה חנות פשוטה של מוצרי כתיבה והיינו מוצאים תוך רגע..."

"אין את הדיו הזה בכל מקום. אבא אמר שהוא מוצא אותו רק כאן ובעוד חנות במרכז העיר. זו לא מדפסת שנקנתה כאן אז יש בעיות בקניית הדיו. ותירגעי כבר. נקנה, נצא ואנחנו מגיעים הבייתה. בלי לחץ"

לאחר שמצאו את הדיו המיוחל פנו בזריזות אל עבר הקופות כדי להתברג באחד התורים.

ולבסוף כשהגיעו אל הקופה גילתה שרית שהפלאפון שלה אבד. איתי שצפה את הדרמה שהולכת להתרחש אם לא יימצאו את הפלאפון מיידית אחז בזרועה של שרית והוציא אותה מהתור אל רחבת החנות.

"אוקי. קודם כל להירגע" ביקש "עכשיו תגידי לי, נכנסת איתו לכאן?"

"כן. כן. נכנסתי"

"בסדר. אז הוא פה"

"מה אתה כזה שאנן. בגללך בכלל נכנסו לכאן" התעצבנה שרית.

"שרית. מה הלחץ? היינו בדיוק בשני אגפים בחנות. תוך שנייה בעז"ה נמצא את הפלאפון"

"אני מאד מקווה בשבילך"

הם החלו מתרוצצים בחנות. סוקרים את כל השורות והמדפים, אבל לשווא. הפלאפון לא נמצא. שרית התיישבה מרוטת עצבים על הרצפה. "אמא תשתגע. זה הפלאפון השלישי שאני מאבדת מתחילת שנה"

"די עם הפסימיות. אנחנו נמצא אותו"

"והכל בגלל המחסנית דיו הזו..."

"וואי. וואי שרית. כשאני אמצא את הפלאפון את תתפדחי שעשית כזאת דרמה מהשטות הזו. אז תירגעי נשמה.."

שרית הביטה באיתי.

"זה לא מצחיק אותי"

"אה. נו. מעולה. אנחנו באותו ראש. כי ממש לא התכוונתי להצחיק"

"אוח גם כן אתה..." אמרה וחייכה.

"אנחנו נמצא"  הבטיח.

איתי המשיך לחפש את הפלאפון, מותיר את שרית יושבת על הריצפה באמצע החנות, כשלפתע התנגש חזיתית בייצור קטן וחמוד. לקח לו מספר שניות לזהות את הילדון משובב הנפש.

"י-אירוש!!"

"איתי.."

"מה שלומך מתוק?"

"טוב"

"איזה כיף לראות אותך. אתה כבר כל כך גדול, אני לא מאמין..."

יאיר חייך.

"עם מי אתה כאן יאיר?"

"עם אבא ועם נתנאל וגם עם.."

"יאיר" אמרה נטע שהגיחה משום מקום. "חיפשנו אותך. מה אתה עושה? איך אתה נעלם לנו ככה?" היא תכננה להמשיך לנזוף בו, אבל אז הבחינה באיתי.

"אממ.. היי.."גמגמה במבוכה.

"היי" ענה. מאדים, מצהיב, מווריד.

"אממ.. אני אממ.. יאיר תגיד להתראות.. אנחנו חייבים לזוז פשוט" הסבירה.

יאיר נפנף לשלום. ואז איתי הבחין בחפץ שהחזיק יאיר בידיו.

"היי.. יאיר, מה יש לך ביד?"

"אה. זה פאפון. שמסתי פה" הסביר.

"אפשר לראות?" ביקש איתי.

"כן" אמר יאיר והושיט לו את המכשיר.

"וואי. איזה מזל. זה הפלאפון של שרית" אמר איתי בהקלה כשזיהה את המכשיר. "היא חיפשה אותו הרבה זמן עכשיו".

"לא.זה סלי.." אמר יאיר.

"יאירי מתוק. הפלאפון הזה הוא של אחות שלי. הוא הלך לה לאיבוד ואתה תתן לי להחזיר לה אותו, נכון? היא מאד תשמח"

יאיר שקל לרקוע ברגלו ולהקים קול מחאה אבל הוא פשוט אמר "בסדר. רק בגלל סאתה החתן של נטע. אז אני מסכים.."

"תודה מתוק" אמר איתי בולע אתה גוש אי הנעימות בגרונו "ו.. אממ.. ביי. נטע"

"להתראות" אמרה  "דש לשרית.."

איתי פסע נבוך אם כי שבע רצון אל עבר שרית שעדיין ישבה על הרצפה וזכתה למבטים רבים מצד הקונים והמוכרים.

"טאדאםםםםםם"

"ואו. אתה ממש גשש בלש"

"לא בדיוק. אבל בערך"

"בים. בם. בום"

"טוב. בואי רק נשלם ונצא מפה כבר. ותעשי לי טובה וקומי מהרצפה.." ביקש איתי.

"אוקי. אם זה לצורך יציאה מכאן ועם המכשיר היקר לליבי, אני בעד" אמרה שרית ונעמדה.

ושוב נאלצו איתי ושרית לעמוד בתור המשתרך לאיטו.

"וואי. אבא סיבך אותנו קצת, הא?" אמר איתי "מזל שהסיוט הזה קרוב לסיומו"

"יש לי שעון" אמרה שרית.

"שמחת זקנתי בראש חוצות. ומה אני אמור לעשות עם המידע המלבב?"

"סתם. פשוט שתדע שאני עוקבת. כשנכנסנו אמרת שתי דקות.."

"אה. זה.. " צחק איתי.

"היי איתי תסתכל לשם. איזה קטע, נראה לי שזה אבא של נטע, לא?" אמרה שרית והצביעה על תור שהיה מרוחק מהם מספר מטרים.

"אה. יש מצב" אמר איתי ולא הביט.

"כן. נו, זה הוא.. אני רואה עכשיו גם את נטע..."

"יפה.." אמר איתי.

"מה, ממש לגמרי לגמרי כלום. אתה אפילו לא אומר לה שלום?" הציקה שרית.

"אממ.. לא"

"וואו. לא קשה?"

"טוב. שרית, די עם השאלות האלה"

"רק מתעניינת. מה נלחצת? אגב. איפה מצאת את הפלאפון?"

איתי הניח את הדיו על ערימת מוצרים שהייתה בקרבתו ויצא מהחנות מותיר את שרית מאחור.

"אבל איתי.. חכה רגע.. לא שילמנו עדיין. סתם חיכינו כל הזמן? נו, ולא באמת אכפת לי אם זה יהיה יותר משתי דקות.. איתי נו בוא רגע תשלם.."

אבל שרית דיברה לעצמה. איתי כבר יצא מהחנות. מותיר אותה מאחור.

"החתן סלך יסא מהחנות" עדכן יאיר את נטע.

"מי יצא מהחנות?" שאל ברק בר- לב, האב, מבודח.

"איתי" הסביר נתנאל.

"אה. בחור טוב" מלמל ברק לעצמו.

נטע בהתה בדמותו המתרחקת של איתי.