בתוך הכל,
בצד בין הפינה
הרגע הגיע לאחר ריצה
ארוכה
בגוף לא מתנשף
בצעדים כושלים
שם עומדת לה בין הצללים
שם צוחקת, עם עצמה, מלגלגת על החיים
שם עצבונה, הזולג,
הכאב האורב.
שם ולא באמת
ואין שום מקום היא יודעת
רק פינה,
בה לא ניתן אפילו להניח ולו לדקה
את רגלה המעויפת לבטח מן המסע
לנשום מהבלי היום,
לעזוב את שקרי המחר.
פשוט אין
היא יודעת,
ועדין זה שם כ"כ שלה,
קרן אור אחת קטנה
פורצת בין המון עננים
וילדה כבר לא קטנה
תגובות
שיר אחד היפים.. תמשיכי לכתובב!
תודה.
שיר עדין ונוגע
והעיקר ש"היא" יודעת את זה, בתוך הכל..