יצירות של עלה ברוח

זה רחוק ממני,
וקרוב מאי פעם.
זה כלב רודף שמלה אדומה,
זו היא שנחבאת לי מעל לאדמה.

זה שקט כמו הים,
וצועק כמו להקת שחפיו.
זה צעדים מלטפים,
רודפים גלים גבוהים.

זה מרחק שנות אור.
ונוגע בי בעוז,
חודר נשימותיי,
נושף בעורפי את שנותיי.

זה רחוק ושקט, באהבה נוקט.
זה נחבא ומציץ, מחבק ומרביץ.
זה כאן וגם שם.
זה אני מול כל העולם.
זה הוא שבורח, ומול חלון סגור צורח.
וניצוץ תום נופל, דבק.
אותי ואת האדמה, חובק.

קרן שמש מסנוורת בקצה של עלה,
פרח אחד קטן שחזר אל השדה
עקבות באדמה, לא עקביות
ואחת כזו, מקפצת לה
בראש אין לה יותר מידי עכשיו,
קומץ אהבות, מעט תקוות
והמון המון ריק
וכיסויי הגוף שלה
אותם תמצא מאוחר יותר
מונחים על אבן קיימת באמצע הדרך
זה שלה,
הרגע הגיע
במועד הקבוע, כמו שהבטיח
עוד בהתחלה
וכאילו כל חייה לא שווים בשביל
השנייה
הרגל מלטפת את העשבים

*נכתב בסדנת כתיבה, (על השואה)


זה פשוט ש..אממ..
הרגע ירדנו מהרכבת
ורציתי לדעת
לא, לא לדעת
עזרה, אולי את יודעת.
כבר שעתיים שאנחנו פה מחכים
סתם יום עבודה רגיל,
ועוד נסיעה משעממת ברכבת
ופתאום שקט,
ידיד קרוב לוחש לי כבר חודש שהגרמנים מתחילים להרים את האף
הוא פשוט תמיד צודק
לצערי גם היום
אמרו משהו על זה שאסור לנו לעבור בדרכים הראשיות
צריך

בת 24, לא גבוהה, לא נמוכה, עיניים ירוקות, שיער חום פשוט
ורגלים שמבקשות לנוח, רצות לעבר מקום המפגש הבא,
עוד איזה ספסל פלסטיק מודרני שהונח בדיוק מול המקום בו השמש נפגשת עם ההרים,
זאת אומרת עם ראשך גבוה דיו כדי לעקוף את הבנינים,דודי השמש,וסורגי החלונות.
וצווארך מיומן היטב כדי להשתרבב בין כל האנשים,
אז כן.
תוכל להבחין באיזה פס דק שם בשמיים.
היא כבר הייתה מיומנת,לא שהייתה

רק אתה נותן לי כוחות.
מכריח שפתי ללחוש אודותיך
וגופי לעמול בכל בוקר שבא.
מכריח ניקיוני, חדוות יגוני
מכריח בזכות,
מעורר מילים ישנות,
מסקנות חבויות תחת אחת השכבות.
של לב נפתח המרגיש היותך,
חבויה שם, תמידית ונסתרת.
ואהבה אלוקית.
פועמת בלי בושה
לוחשת בלי חולשה,
רק אתה.

בתוך הכל,
בצד בין הפינה
הרגע הגיע לאחר ריצה
ארוכה
בגוף לא מתנשף
בצעדים כושלים
שם עומדת לה בין הצללים
שם צוחקת, עם עצמה, מלגלגת על החיים
שם עצבונה, הזולג,
הכאב האורב.

שם ולא באמת
ואין שום מקום היא יודעת
רק פינה,
בה לא ניתן אפילו להניח ולו לדקה
את רגלה המעויפת לבטח מן המסע
לנשום מהבלי היום,
לעזוב את שקרי המחר.
פשוט אין
היא

היא רוצה לחיות
הוא רוצה לנשום,
המון אנשים מסביב,
מנסים לשווא הכול להחזיר.

חדר עמוס חפצים
אורות צבעונים מעט ספרים
עינים גדולות מתחת לשמחה, מבקשות


יום אחד היא תגיד לו
יום אחד הוא יהיה שם
הירח יעלם לדקה
ותיהיה שם קצת אהבה


שביל מפותל,
שיר חדש ישן
בגד קרוע, ועוד עץ שעף ברוח.
מי זו שם שהולכת
מחכה רק ליום

יום אחד היא תגיד לו
יום אחד הוא יהיה שם
הירח יעלם לדקה
ותיהיה שם קצת.. אהבה.