קרן שמש מסנוורת בקצה של עלה,
פרח אחד קטן שחזר אל השדה
עקבות באדמה, לא עקביות
ואחת כזו, מקפצת לה
בראש אין לה יותר מידי עכשיו,
קומץ אהבות, מעט תקוות
והמון המון ריק
וכיסויי הגוף שלה
אותם תמצא מאוחר יותר
מונחים על אבן קיימת באמצע הדרך
זה שלה,
הרגע הגיע
במועד הקבוע, כמו שהבטיח
עוד בהתחלה
וכאילו כל חייה לא שווים בשביל
השנייה
הרגל מלטפת את העשבים הרכים,
הרוח עוברת באלגנטיות דרך כל המלבושים
והיא, שלא עוברת,
ולרגע אף לא נושמת.
בשדה אחד, עם הרבה פרחים
ואביב חדש חדש.
תגובות