בעזהי"ת
~אדווה~
-ב' תמוז תש"ע-
העיניים שלו השתקפו אליי כל-כך יפות וכחולות מכל החושך שסביב. הן היו הכי מבריקות, הכי אמיתיות, הכי עמוקות, ועם הפנס-רחוב של הטיילת שהטיל את אורו עליהן, היה נראה כאילו הן שקופות. מולנו התנפצו הגלים אל החוף, ורוח חורפית בריח של ים היכתה בנו חזק. שיחררתי את האצבעות שלי משלו, וחיזקתי את הסיכות שתפסו במטפחת שלא תעוף.
"אדווה..." קול עמוק ושקול. "אדווה זה גלים קטנים, נכון?" הוא מילמל לעצמו בשקט.
"מממ?" הימהמתי אליו, תופסת את הסיכות בשיניים.
הוא הרים מבט לירח שמעלינו, והוביל אותנו לגדר האבנים הגבוהה, כשהוא מתישב עליה ואני אחריו, מחזיקה לו בידו החמה. מביטה בים השחור שמי יודע מה טומן בתוכו. את מי...
"אדווה, מה קורה איתך?"
"ברוך ה', מה... למה אתה שואל?"
"את מהורהרת קצת, לא?" הוא מחכך את הידיים שלנו אלה באלה כדי שנתחמם.
"מממ, לא. כאילו כן." אני צוחקת במבוכה. "אתה יודע שאני כל-כך שמחה שיש לי אותך?"
"את יודעת שאני מרגיש שיש משהו שקשה לך איתו?"
"אה יודע שאתה תמיד צודק?"
"את יודעת שאת מאוד חשובה לי ואני רוצה לדעת מה קורה?"
"כן." נאנחתי בשתיקה. "אני יודעת. זה עוד גל שיתנפץ בסוף."
~
-ג' אדר תשס"ג-
"כן, כן, אדווה! אני כ"כ רוצה שתבואי!" הקול העדין היה נשמע משולהב שלא רציתי לאכזב.
"שנייה, אלעד, לא הבנתי. זה טקס השבעה? אני כ"כ גרועה בקטעים האלה... אוחחח..." אני נאנחת, מקפלת את השמיכה שנחה לי על המיטה.
"כן. יש לך משהו באותו היום?"
"אההה... לא, לא נראה לי. טוב, אני באה. אתה מחכה לי?" אני שואלת בצחוק.
"כן, ברור, מאוד! אני יותר מחכה ממחכה...!"
אני צוחקת. "איזה כיף שלמוע את הקול שלך..."
"גם את שלך... אל תגרמי לי לומר עוד כמה דברים שמתוקף תפקידי כדוס אני לא יכול להוציא מפי הממולל דברי תורה כל עת..." אלעד מדבר בסגנון שאני כ"כ אוהבת, ואני חושבת כמה כיף יהיה בטקס הזה... לראות את אלעדי שלי עם המדים הירוקים והמבט הצלול הזה שיסתכל לי בתוך העיניים ויאמר בלי מילים כמה הוא התגעגע. בדיוק כמוני.
אני יוצאת מהדירת-שירות, והלב שלי קופץ ומנתר מהתרגשות. היום הולכים לראות את אלעד! לא ראיתי אותו כבר חודש... חודש שלם!
כל אותו היום, הסתובבתי כמו בתוך-חלום בבית הספר. ילדים ניתרו לידי, ביקשו תשומת לב (אפילו שמעון שבקושי מדבר!), אבל כלום. כל היום ראיתי מול עיניי את העיניים בחומות-בהירות שלו מסתכלות לתוך-תוכי ומחייכות בגאווה.
שורות-שורות של חיילים. שורה, ועוד שורה, ועוד אחת. והנה מהשורה השלישית, הוא ניבט אליי, עם הכיפה הלבנה והפסים הירוקים שאני בעצמי סרגתי. והמבט שלו מרוכז במפקד שמדבר כרגע... ואני, אני כ"כ רוצה לרוץ, לרוץ אלייך, אלעד... לשאוב טיפה מהמבט שלך.
"אני מצהיר!!!" הצעקה שלהם העירה אותי מהירהוריי. אלעד צועק הכי חזק, אני רואה את זה. אני מרגישה את זה. הוא צועק מהנשמה.
"אדווה, אין עלייך שהגעת!" פתאום הוא נעמד מולי, מחייך כולו סמוק וקורן מאושר. "אלעד, מה קורה?! אמאלה, אני כ"כ מתרגשת בשבילך!!" המילים יוצאות בשטף, הוא צוחק ושתי שורות של שיניים לבנות מושלמות נחשפות. "ראית את אבא ואמא שלי, אדווה?" אנחנו הולכים לקראתם ואלעד לוחש לי באוזן שהוא התגעגע מאוד. והלב שלי דופק, ודופק, ודופק...
"יהיה טוב, אדווה!" הוא צועק לי כשאני הולכת לתחנה, מנופף לי מרחוק.
~
-י'ב אייר תשס"ג-
החול היה חם ובחשתי בו.
"אדווה זה גלים קטנים, נכון?" אלעד מסתכל לתוך הים וכדור צהוב-כתמתם שוקע לאט-לאט לתוך האופק הסגול.
"אה-אה. מה נזכרת בזה עכשיו?"
"סתם. אני חושב עלייך..."
"פששש. להתרגש?"
"יאללה, תתרגשי..." הוא צוחק אליי ואז שותק.
"מה, החולות לא עושות לך צמרמורת?" שמתי לב שהוא לא נוגע בהם.
"לא."
"אדווה, אפשר לשאול שאלה?"
"נו-?"
"אבל תסתכלי אליי כשאני מדבר... אני מרגיש שאני מדבר לעצמי."
"כן." אני מסובבת אליו את הפנים.
"מה הלאה?" הוא שואל.
"מה-מה הלאה?"
"מה הלאה עם הקשר שלנו?"
אני מסתכלת לחול. כן, כן, אלעד! הלב שלי מנתר... תדבר, תדבר! תמשיך!
"מה את חושבת?"
אני חופרת בחול. "מה אתה חושב?" אני מטעימה את המילה 'אתה'.
"אני חושב שאנחנו- - -" טפיחה ענקית על השכם. אלעד מסתובב.
"אהלן מושיקו!!" "מה קורה אחי?? לא התאפקתי מלומר לך שלום!!"
...אוי, מושיקו, מה באת בדיוק באמצע? מי אתה שיש לך זכות להפריע לנו?...
"אדווה, תכירי, זה מושיקו, למדנו יחד ב'תיכונית'... היינו ככה חברים, אה?" עוד טפיחה על השכם, "איפה אתה כרגע אחי?"
"אני לומד במכינה ההיא, באתי לעשות טבילֶה... יאללה, אחי, אם 'תה גבר, בוא ת'כנס איתי... שנייה, הפרעתי לכם?" מגודל שיער, שחום, נראה תוסס, מופרע-משהו.
"אה, לא..." אלעד עונה. איך שהוא התרגש לראות אותו. כנראה שהם באמת היו חברים טובים... מעניין, הוא אף פעם לא סיפר לי עליו. נו, ניחא. "טבילֶה? עכשיו? לא מסוכן קצת?"
"לעעע... דווקא הים נראה לי ממש רגוע היום... תראה ת'גלים הקטנים, איך הם נישברים ב'קטנה'... בטוח גם אלה שבפנים סבבה.. חוץ מיזה, אנחנו יודעים לשחות. יאללה, יאללה, אתה נכנס איתי, יא גבר!" עוד טפיחה ענקית ממש על השכם העדין שלו והוא גורר אותו למיים.
~
שבע שנים עברו מאז. אלעד בירושליים, בהר המנוחות, ואני מסיימת תואר ברפואה.
בחורה שקולה, מחושבת, קשוחה. אף בחור לא מעז להתקרב וגם אם כן, הוא זוכה למבט צונן כקרח. אמא שלי התיאשה ממזמן. גם הדודות והחברות.
מבחורה פורחת, רגשנית, הפכתי לבחורה קשה ושקטה.
עד שבא אחיקם. רציני, שקול, עם עיניים כחולות כמו מרחבים אינסופיים של ים, בלי גלים ובלי אדוות.
ואחיקם פתח אותי בעדינות. גל, גל... לאט, לאט.
עד שיום אחד לקח אותי ל'הפתעה' עם הרכב. הייתי עצומת עיניים כל הנסיעה עד הרגע שיצאנו מהרכב. אוויר מוכר של כאב. של אדווה שהתנפצה חזק מידי ושברה חלומות ואהבת נעורים. אני פותחת את העיניים לאט, ממצמצת. אחיקם מסתכל לים ופתאום אני מרגישה כמה אני מעריכה אותו. "אני פשוט מת על הים..." הוא מתקדם להביט בו.
"אוהב, לא מת" אני מתקנת בעדינות.
"בואי נתקדם..."
"בוא נסתכל מכאן." אני עונה לו באותו מטבע והוא מביט בי בתמהון.
"למה? נו, בואי אדווה..."
"עזוב, אחיק, אני נשארת כאן."
"רגע, את רוצה שדווקא מפה תקבלי את הצעת הנישואין שלך???"
~
-ב' תמוז תש"ע-
הוא נושם מלא הריאות אוויר.
"דיי, אדווה." הוא לוחץ לי על האצבעות בעדינות, כדי לעורר אותי.
"שחור הים, אה?"
"ביום הוא חוזר להיות כחול, אדווה... כחול-נוצץ." הוא עונה לי בשקט.
"יהיה טוב, אדווה!" אחיקם אומר בקול עמוק, וכאילו אני שומעת את אלעד מבטיח שיהיה טוב בין הגלים התנפצים.
מה אתם חושבים? תגובות-תגובות-תגובות, ושיהיו בונות:)
תגובות
רק משהו אחד לא הבנתי, היא ואלעד התחתנו?
(והם לא שומרים נגיעה יענו??)
כמה הערות-השורה "שיחררתי את האצבעות שלי משלו, וחיזקתי את הסיכות שתפסו במטפחת שלא תעוף." קצת מבולבלת-זה נראה שאדוה ואלעד נשואים...
-יש פה ושם כמה שגיאות הקלדה.
תודה לך!
ב. למי שלא הבין הם כן שומרים נגיעה..הם פשוט נשואים.. אז אין בעיה.. הסצנה הראשונה-לאחר הנישואים שלה עם אחיקם.. בשנייה זה עם אלעד, הוא טובע, והשלישית זה שוב עם אחיקם לפני הנישואים. האחרונה-זה אחרי..
תעשו קריאה חוזרת;-)
תודה רבה:)
אין לי מילים.
מדהים.
אבל נראה לי שרצת מדי מהר בכאב שלה...לענ"ד היית צריכה להתעכב עליו קצת.טיפה יותר.
בכללי, מדהים ואת פשוט מוכשרת!!!
ב"הצלחה!
שוב, יש פה ושם שגיאות הקלדה דיי מציקות.
את ממש ממש מוכשרת, זה מהמם.
כלכבוד (:
ממש מרגש, וכתיבה סוחפת...
- הסדר של הסיפור קצת מבולגן,
לקח לי זמן עד שהבנתי על מי מדובר בכל פסקה...
- הקטע עם מושיקו קצת הפריע לי,
לא כ"כ נראה מציאותי שחבר שלו יפריע
לו כשהוא רואה שהוא באמצע עם חברה,
וגם אם כן זה שהוא נוטש את אדווה באמצע
השיחה על הקשר שלהם לטובת טבילה קטנה
בים קצת מוזר.
אהבתי מאוד מאוד.
ממש ב"הצלחה בהכל.
אם תוסיפי תאריך יהיה מובן יותר.
כתיבה ועלילה מעולה!! סיפור מהמם
תודה לכולכם!
את כותבת יפה אבל לא ממש התחברתי לסגנון...