יצירות של ניצוץ אלוקי

בעזהי"ת

~אדווה~

-ב' תמוז תש"ע-
העיניים שלו השתקפו אליי כל-כך יפות וכחולות מכל החושך שסביב. הן היו הכי מבריקות, הכי אמיתיות, הכי עמוקות, ועם הפנס-רחוב של הטיילת שהטיל את אורו עליהן, היה נראה כאילו הן שקופות. מולנו התנפצו הגלים אל החוף, ורוח חורפית בריח של ים היכתה בנו חזק. שיחררתי את האצבעות שלי משלו, וחיזקתי את הסיכות שתפסו במטפחת שלא תעוף.
"אדווה..." קול עמוק ושקול. "אדווה

בעזי"ת ה' הוא המלך=]

הדרך "רק" עד לתחנה מרכזית

פאף.
אני סוגר את הכריכה החומה, שולח נשיקה רפה ומסתכל לשנייה באותיות הזהובות שמוטבעות .
מממ.. וואו! עברו כבר.. שלוש שעות! זה פשוט היה מדהים ללמוד את כל זה.. איזה התעלות נפש.. אני מרגיש ששום דבר לא יוכל להכשיל! התרוממות הרוח כפשוטו.
אני מחייך לעצמי בסיפוק. הספקתי הרבה. טוב מאוד.
אני מחזיר את הגמרא למדף ויוצא למבואה. בדרך,

בעזי"ת ה' הוא המלך=]

-קפיצה-

2 בלילה.חופש גדול, בחדר שלי.
אני יושב מול המחשב ,בוהה במסך משועמם ומצייר ריבועים על 'שולחן העבודה'. כל החבר'ה כבר התנתקו מה-ICQ ואני פשוט לא עייף...פרסומת עם בחורה קופצת לי ומהבהבת- ללחוץ עליה.
המח שלי מתערפל לשנייה ואני בקושי מבין את הצעד שאני עושה.. לוחץ אינטר.

תמונות מרצדות לי מול העיניים, וסרטוניי וידאו מסתובבים סביבי במחול שדים

בס"ד ה' הוא המלך!

לכל קרבנות הפסח למיניהם=]
קרבן פסח

ר"ח אדר 18:15
"הי אמא!" אני נכנס לבית, פותח את הדלת , טורק אותה אחריי.
אמא שלי עומדת במטבח. לבושת חלוק מרוט ידוע לשמצה, חמושת שני מגבים, מטאטא, חומרי ניקוי (כך זה היה נראה בכל אופן) ושלושה דליי מים.
"אה-אה?" אני שואל בתמיהה.לכבוד מה כל זה?
"מה?" היא עונה לי עצבנית, נפנית להביט אליי.
"מה זה?" אני מצביע על

בעזהי"ת

~דמעות~

סמטאותיה הישנות של צפת שריח של קדושה אפף אותן, היו יותר מתמיד.
בחורים וגברים הלכו בינות לסמטאות לבושים בקיטלים לבנים וחגיגיים. תינוקות של בית רבן הילכו, אוחזים בידיהם הגדולות של האב או הסב לבושים בבגדי החמודות שלהם, מחייכים לכאן ולכאן, פאותיהם מתבדרות ברוח בין הערביים, מברכים בשלום את חבריהם אשר היו עוברים בסמוך להם.
לתוך הקדושה נמזגה גם יראה, חיל ורעדה

בס"ד ה' הוא המלך=]

אייכה

השמיים עוד מעט אפרפרים והכדור הצהוב מתחיל לעלות במעלה הצמר-גפן הערפילי התלוי מעלה-מעלה.
טל של בוקר מצפה את העלים וניצנים קטנים כמתחילים לפרוח. ריח צלול ואווירה של יום חדש, התחלה חדשה.
בחור צנום יושב על אבן ענקית, שלוב רגליים, עם גיטרה שידעה ימים טובים יותר.
לבוש מכנס שחור, ציצית עם פתיל תכלת משתלשלת, סנדלי שורש עם גרביים. העיניים- שחורות יוקדות,

בס"ד ה' הוא המלך!

להיות כמוך

אני זוכר אותו.
בערך.
הוא היה מגיע כל שבוע, ממש-ממש סמוך להדלקת נרות.
אני זוכר את המדים הירוקים, הנשק הארוך, הנעליים החומות הגבוהות, הציציות המשתלשלות והכיפה הגדולה.
אני זוכר איזה חיוך היה נותן לי ואיך הייתי קופץ עליו תוך כדי שאגות שמחה כדי שכל החברים שלי ידעו שאחי החייל עם הרובה, חזר הביתה, לשבת.

אני זוכר שהיה יוצא החוצה מהחדר,

בס"ד ה' הוא המלך=]

הילד עם האבן

ה'דבר' הזה התיישב לידו.
בחייאת! למה לא לקח טרמפ כמו כל החברים המוזרים שלו? הוא צריך לסבול את זה? שיעמוד גם הוא בצומת כמו כל שאר המוזרים וינופף בידיו. מי בכלל מעלה אותם? משה נוחר בבוז. מי בכלל מעלה?!
לא מספיק שהוא נוסע באוטובוס אפילו לא ברכבת, במקום ברכב ועכשיו- הוא? ועוד- לידו?!

כיפה ענקית. זוג פאות בלונדיניות סתורות. עיניים שחורות

בס"ד ה' הוא המלך=]

דיסלקט נסתר

פורים.
הוא השתטח לבד על הדשא, מחוץ לישיבה.
בחור לא גבוה מידי ,רזה. מכנס ג'ינס,שורש, ציציות בחוץ, חולצה לבנה עם כתם ענק אדום רטוב קצת , שיער שחור עם זוג פאות חלקות, כיפה לבנה עם פס כחול בקדמת הראש ועיניים כחולות יוקדות, תמימות משהו.
ביינ"יש שיכור.
"טאטע!!" הוא שאג חצי בוכה "בוא נעשה עסק!" הקול שלו הפך ליללה וכמה ציפורים שהיו על העץ עפו

***אומנם עבר פורים אבל בכל זאת...
בס"ד ה' הוא המלך=]

קינת הבּל"חיות

א
א. כּדייג היושב על חכּתו ודגיו יושבות הבּל"חיות מקוננות על מר גורלן ומצפות כי תבוא הישועה: ב. כּכּפתור בלי פּרח כּפּרח בלי גבעול כּגבעול בלי עלה כּעלה בלי תולעת השני היושבת עליו דרך קבע: ג. כּסיר בלי מכסה כּמכסה בלי ידית כּידית בלי בורג התופש אותה כך הן הבּל"חיות ללא אבּירַן:

ב
א. ובעיר ירושלים