פורסם בתאריך ג' בתמוז תש"ע, 15.6.2010
אני לא מבין,
לא רוצה לראות,
ממשיך, ובונה ארמונות.
איזה כיף.
[ניסיתי כבר לקפוץ,
ניסיתי כבר לרצות.
ניסיתי להיות אמיתי,
למלא את הרגע,
לחיות את עצמי.]
ארמונות כה יפים,
תחת השמיכה הרכה.
והארמונות יתמוטטו,
עם הדמעה הראשונה.
ארמונות מנייר,
בניתי היום,
ואבנה, גם
מחר.
_____
כנראה.
תגובות
ארמונות כה יפים,
תחת השמיכה הרכה.
והארמונות יתמוטטו,--->החזרה על המילה" ארמונות" די מיותרת, עדיף להשמיט אותתה , הבית יהיה יותר חזק.
(לפעמים יש ארמונות שלא מתמוטטים. הם כ"כ איתנים.
רק צריך הרבה אמונה ותפילה ושהכל יהיה לעבודתו ית')
ב"הצלחה, והלואי שכולנו נקים ארמונות רוחניים ואיתנים, לתפארת.
[והכתיבה שלך, יפה כתמיד!]
:)
על פניו,השיר נראה מיואש,אבל פה ושם בין השורות אפשר לראות תקוה, והכרה מצדך שאחרי הכל הארמונות האלו הם בריחה ולא שווים הרבה.
סה"כ השיר הוא טוב.
הצלחה בהמשך!
אישית לא אהבתי את הפסיחה בבית האחרון של ה:
---, גם
מחר.
אבל זה טעם אישי.
יפה!
אבל בכל זאת, כדי להשאיר "מתנה"
http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=24282
וכמו שאמרו כאן כבר, ארמונות לא חייבים להתמוטט