עכשיו, שקט. ורוח ים מלטפת את פחדיי ברוך
זוהי העת לגילוי הכמוסים והנסתרים, לריקוד אחרון. וזהו המקום להחריש ולהאזין, להתענג מיופיו של הנעלם. ריחות עלו באפי והניעו את רגליי ללא הפסק, ללא מחדל. כך, מעצמם. צבעים שחדרו אל נשמתי בעלטה הרדימוני בליווי לחישות רכות באוזניי.
עכשיו, סערה. ועיניי כאש יוקדת שורפות את כל אשר נקרה בדרכן. זוהי העת לתשוקה ועזות, לפריצת המותר והשפוי, זהו המקום להחריב ולנטוש, לשבר את הנורמות.
והים גועש בתוככי נפשי, צבעים עזים שכאלה עוד לא נוצרו מעולם. תופים רועמים בתת המודע וצלילי גיטרה חרוכה החרישוני. איברי נעים עימם, בקצב מסחרר, בתקיפות. אין הטירוף הזה יסתיים לעולם- כך נדמה...
ועכשיו, שקט. תוהו ובוהו. ורוח אלוהים מרחפת על שברי נשמתי.
תגובות