מודה אני לפניך מלך חי וקים
שהחזרת בי נשמתי
בחמלה רבה - אמונתך.
כל חיינו מסע
למעשה
התנועה הנכונה
היא לעולם פנימה
אל מקום שאין לו שם
ולא דמות
כל חיינו מסע
מהלכים מוכתבים מראש
אי שם מישהו צופה בנו
הוא יודע כי למרות הכל
אפשר שננוע החוצה
והוא ממשיך להאמין
תגובות
חסר לי פיסוק ומעט אוויר
אבל אני מניח שזה אתה לגמרי
אז ניחא.
ישנה שירה כזו,
לא יום ולא יומיים.
ונקודה אחת שהפריעה לי, אולי זה בכוונה ולא השכלתי להבין זאת, אבל הייתה לי תחושה שהשיר מעובד מדי קצת נטול רגש.
ואני יודעת, רבים יהיו שיגידו שזו השירה הטובה ביותר,אבל זו דעתי ו-שוב אולי ביום מן הימים אשכיל להבין אחרת.
בכל מקרה-תודה על הכיוון השונה שהבאת פה,מרענן בהחלט.
אבל מצד שני שיר 'פרוע' עם כל היופי שלו עלול להיות מפוזר מידי ולא להגיד דבר. או באופן כללי להיות חידה [וגם כאלה יש לי]
זה מתח בין היכולת לכתוב שיר כמות שהוא ולהשאיר אותו לקורא לבין הניסיון לגשר על הפערים בין הכותב לקורא.
אני מקווה שאני עדיין מחזיק במקום מאוזן בקטע הזה.
ההבנה בצורך לעבד היא לא שכלתנית, אני חושב.
לי אישית היא באה אחרי הרבה זמן.
~
יכולת אחיזה
ה´ אב ה´תשס"ט
בְּמַסָּע אֵלָיו יוֹצֵא שְׁאָר אָדָם,
הָרוּחַ מְשַׁמֶּשֶׁת מַמָּשׁוּת יְחִידָה.
לְלֹא אֲחִיזָה תְּסַמֵּן לוֹ שְׁבִילִים,
אֶל מֵעֵבֶר לְנוֹף זָהָב מְעֻמְעָם.
מִבַּעַד לִסְעָרַת צִבְעֵי הַשְּׁקִיעָה,
תְּשׁוּבוֹת יוֹפִיעוּ כִּצְרוֹרוֹת
שֶׁל טַל
לְהַרְגִּיעַ נֶפֶשׁ עֲיֵפָה.
וְיוֹם אֶחָד יִתְעוֹרֵר עַל דֶּרֶךְ מֻכֶּרֶת,
לְפֶתַע הַכֹּל יֻבְהַר.
מִבַּעַד לִסְעָרַת צְלִילֵי הַמִּדְבָּר
יֵשׁ אֵינְסוֹף.
[נכתב בנופשיר תשס"ח,
פורסם כאן מתישהוא]
אבל אתה יודע מה?יש בזה יופי,בוסריות של התחלה זה כמו אדם עובד ה' שבתחילת דרכו כשהוא רק ילד הוא מקיים מצוות בלי צורה. לוקחות שנים עד שהלימוד והמעשים נכנסים אליו ומשנים אותו.
כך בשירה-אני רוצה שהשירה שלי תראה לי איפה אני בדרך, אם אני אשנה אותה אז איבדתי.
אומרים שאדם ניכר בכוסו כיסו וכעסו- לדעתי "כעסו" יכול להיות גם מה שהוא כותב כשמשהו שוטף אותו אבל זה רק לעניות דעתי...
טוב זה היה חופר אז בכמה מילים-
בגדול מסכימה עם העניין שא"א שהשירה תהיה מורכבת מחידות שמובנות לו ולסביבתו הקרובה בלבד.
אבל לא בדרך של לשפץ לאחר הכתיבה באופן משמעותי.
שוב-זו רק דעתי ויכול להיות שהיא נובעת מקטנות הבנתי בנושא.
אבל לא נורא-ככה לומדים....