לע"נ הרב אליהו
המלחים מסתובבים כבר שבוע בפנים קודרים, ואין שירתם נשמעת.
חבלי הספינה חורקים והרוח נושמת דרך המפרשים, כבכול יום
אך אין שירת המלחים נשמעת.
וספון בחדרו, הרחק מרוח ים
רב החובל החולה.
ואין שירת המלחים נשמעת.
ואני, נער סיפון
מקרצף את חלקי
מזמזם לי בשקט
על שירת המלחים שאינה נשמעת.
ופתע, חרדה אוחזת בכל
המלחים מתרוצצים אנה ואנה
ואין שירתם נשמעת;
אך פניהם מודאגים
ופה נרכן אל אוזן.
הם עושים מלאכתם נאמנה, אך שריריהם רפויים
כאילו לא רצו לחשוב
על הצעד הבא;
שפתיהם קפוצות
מתוך כובד ראש
ואין שירתם נשמעת.
ופתאום, זעקה
ואני הקטן אינני מבין
למה משפילים המלחים ראשיהם
ועיניהם נוגות
ולמה זה הם עוזבים את מלאכתם
ואני הקטן, אינני מבין
למה זה פתאום
הספינה
שוקעת
תגובות
למה זה פתאום
הספינה
שוקעת"
כמו תמיד,יפיפה.
נתן לי הרגשה של "לא נגמר" ונמרח קצת..אבל בכל זאת..
(מוריה אחת..;-) )
הערה קטנה: בבית השני "הם עודים מלאכתם", צריך להיות 'הם עושים מלאכתם', אם אינני טועה.
שיר עם רעיון מקורי מדהים! שוב פשוט מדהים!