פורסם בתאריך כ"ט בתמוז תש"ע, 11.7.2010
אני מוקף באנשים,
אך אני לבד.
הם לא מבינים,
ליבי בדד.
חיוכים מזויפים,
לחיצות ידים קרות.
מבחוץ נראים יפים,
אך המחשבות רעות.
אוזן קשבת היתה,
וכעת הדלתות נעולות.
כמו זר בביתה,
והאוזנים - ערלות.
ליבי ליבי קורא,
אך אין מקשיב.
אין איש רואה,
אין מי שיחשיב.
ולבסוף היא תגיע,
משום מקום.
תרומם עד הרקיע,
לא, זה לא חלום.
תגובות
ומצד שני על התיקווה למצוא בן אדם אמיתי והגון לדבר איתו.
ואפילו על הגאולה.
אהבתי את האופטימיות בסוף השיר.
"החיוכים נראים יפים,
והמחשבות רעות."---> הייתי ממליצה לך לענ"ד להשמיט את ו' החיבור ולהשתמש במקומה במילה:"אך."
לענ"ד הקשר במילה המקשרת יותר חזק.
ב"הצלחה:)
זה יפה, וזה נוגע, וכו'- אבל אני חושבת שיכלת להגיע לרמות גבוהות יותר של שירה.