הוא מגיח מתוך העלטה,
הכל ערפילי וקודר.
אני מתבונן בבעתה,
כשהוא לכיווני דוהר.
לבוש במעיל עור,
שצבעו כמוות- בשחור.
מגפיים גבוהות,
ושיניים שחוזות.
הכל סביבי מתערפל,
המציאות בורחת.
הכל מתבלבל,
והמציאות צורחת.
הוא עט לעברי,
כמוצא שלל רב.
אין איש לעזרי,
והדם.. הדם זב.
כוחי נשאב אל חלל,
הגוף מרפה.
את כל חיי הוא זלל,
אני חשוך מרפא.
השיר הוא דוגמא לכל משבר ונפילה בחיים
תגובות
הבעת את הרגשות ממש טוב.החרוזים יפים, למרות שפה ושם נראו לי כמה שקצת מאולצים.
רק טוב ושמחה בעז"ה=)