יומן מסע [1]

הפריעה לי המילה מקוללה, צריך לומר מקוללת. היית יכולה לדלג על השורה/מילה הזאת טו לשנות למקוללת. אם כי זה היה הורס את המבנה.

לענ"ד.
תודה.

ה' הולך איתנו עם כל פסיעה שלנו, גם אם האנשים לא מתייחסים לזה.

ויש פעמים כמו בשעת צרה שגם לוקח אותנו על גבו, כמו
הסיפור הידוע עם החלום שאדם ראה פסיות לצידו.

למרות שאני לא מבינה בזה בגרוש, פשוט וואו.
הסוף ממש חזק.
מוכשרת.

[1 זה אומר שיש עוד, נכון? אז אני מחכה..]

לא הייתי שם פיזית, אבל כבר הרבה זמן נמצאת אצלי הרוח, הערפל, היערות הירוקים של הארץ המקוללה כמו שתיארת כל כך.. מדויק ורך. מחכה להמשך.

ממ... כשאני קוראת שירים ואם יש שיר מסוים שאני ממש אוהבת אני מעתיקה אותו לעצמי רציתי לדעת אם את מסכימה?
(אני פשוט מעתיקה לי אותו למקום מסוים ואם אני רוצה לראות אותו יותר קל לי...)

זה היה נראה לי.... קצת.....
בנאלי מדי. "שואה" בשגרה.
מצד שני יש אלמנטים ייחודיים - הפסיעה, הבובה.

אבל אולי בכזה שיר קצרצר לא ממש הצלחתי להזדהות עם אף אחד מהם.

אין לי ממש הצעות פרקטיות לשיפור.

רק אחמיא שהבובה הזאת מסקרנת, ואולי היה כדאי לפתח אותה יותר.

מקווה שלא פגעתי (אחרי יום כיפור... פאדיחה). רק אמרתי את שעל ליבי. והכל לענ"ד האביונה כמובן.

הצלחות!
אסף.

חשובה לי הביקורת הזו.
האמת היא שהקטע הזה נכתב במטוס בדרך הלוך, מיד אחרי הקטע שדורש ממני לכתוב ברגש. :O
בקטע הזה חשבתי על מה שהולך להיות שם, ואיך.
וחשבתי על מה שהבאתי איתי.
הבובה עוד תופיע בהמשך, מכיוון שמעבר לרעיון- היא גם היתה משהו ממשי שישב לי בתיק.