זו לא תהיה המלחמה האחרונה.

אנחנו יושבים פה עכשיו, המון חיילים וכותבים למשפחה, בטח נראים כמו חורשת עצי זית.

עם רדת החשיכה נצא לקרב.

כולם מעודדים את המשפחה, מבטיחים, שהכל יהיה בסדר והם יחזרו עד שבת.

אני לא יודע. יש לי הרגשה משונה שלא אגמור את הלילה הזה. אני לא יכול לחשוב על מחר, קל וחומר שלא על לחזור הביתה, אליך. הם נראים כ"כ לא הגיוניים... כמעט ברור לי שהם לא יכולים לקרות.

ולכן, תקבלי את המכתב הזה, רק אם באמת יקרה לי משהו. אם הייתי חוזר, הייתי מסביר הכל, פנים אל פנים.

הייתי רוצה להבטיח לך, יקירתי, שהכל יהיה בסדר, אנחנו ננצח וזו תהיה המלחמה האחרונה, השלום יגיע.

אבל לא. אני יודע שזה לא יהיה כך.

יהיו עוד מלחמות. אולי קשות, אולי קלות, אולי נביס, אולי נובס, אבל יהיו עוד, כן, יקירתי, זו לא תהיה המלחמה האחרונה.

אני מסתכל על חבריי וכל אחד מזכיר לי משהו, משהו אחד או שניים שעלינו לשמור ולזכור על מנת שנגיע לבסוף אל השקט והשלום,

שנעבור את המלחמות הללו, כמה שיותר מהר.

תראי את אלעד- הוא לא הבחור הכי דתי פה. הוא הולך עם כיפה קטנה, הכשרות שהוא שומר עליה- סבירה ולא יותר, שומר שבת ומתפלל שתי תפילות ביום בערך, זהו.

אבל יש לו אמונה, אמיתית.

הוא בוטח באחד שם למעלה, לגמרי, נותן לו את כולו.

הלוואי ויכולתי להאמין כך, כמוהו, בכזו דבקות ואהבה.

ויש לו את המסורת, היא השתרשה היטב בליבו וכעת, הוא יעמוד עליה בדיוק כמו הרב הכי גדול.

הוא מאמין, והמסורת טבועה בו היטב.

יש פה את איתן.

בחור נפלא, עליז ואוהב.

תמיד מתנדב להחליף מישהו בשמירה, או להשאר במקומו שבת.

קורא לכולם "אחי" ולעולם אינו רב.

ראי כמה אהבת ישראל!

אהבת העם שלנו היא הבסיס לאחדות,

האחדות היא הבסיס לניצחון במלחמות, המלחמות שעוד תבאנה.

המפקד שלי, הרי סיפרתי לך המון עליו, יקירתי, זוכרת?

שמו אלנדב.

הוא אינו מן המפקדים שמתעללים בפקודיהם לשווא.

הוא הראשון לעבוד, להתאמץ ולהזיע.

תמיד דואג לאווירה הנעימה בין החיילים ובבסיס, לניקיון ושמירת ציוד הצבא.

הוא אחראי ואכפתי, אך קשוח כשצריך בחור כארז.

זו ההנהגה שהמדינה שלנו צריכה.

בלי שחיתות, בלי אנוכיות.

מתי יבוא היום שיהיה לנו ראש-ממשלה כמו אלנדב, שיצעק "אחריי" ויוביל את המדינה דרך המלחמות אל המנוחה ואל הנחלה?

אולי זו נשמעת כמו משימה גדולה, אך בכ"ז אטיל אותה עלייך-

את, מיכלי שלי, צריכה, כמו כל אזרח שאכפת לו מהמדינה, לעזור, להגיע אל היום שבו יהיו לכל אדם ולמדינה ככלל הדברים שהזכרתי:

אמונה ואהבת המסורת כשל אלעד,

אחדות, אהבת ישראל וערבות הדדית כמו של איתן,

יושר, טוב-לב, אחריות ואכפתיות כמו של אלנדב, בעיקר להנהגה.

לו כל אזרח היה נותן מעט, משתדל קצת יותר היינו יכולים, בקלות.

זה תלוי רק בכם, האזרחים הפשוטים.

אל תביישו את זכר הנופלים במלחמה הזו,

החיילים יוצאים, נלחמים ומקריבים את חייהם למען העורף, פעלו גם אתם, כולכם, למענם.

וזכרי זאת, אל תיפלי לשאננות ולאשליות:

זו לא תהיה המלחמה האחרונה,

אך עלינו לצלוח את הבאות, כי בכוחנו להוביל את העם למקום טוב יותר,

בכוחו של כל אזרח פשוט ודל-העם לעשות זאת, גם את יכולה, אם רק תרצו ותשתדלו.

אז למענך, למעני, למען כל הנופלים ולמען כל המדינה,

עשי כל שביכולתך,

השתדלי וצרפי אלייך אחרים,

מסיבה אחת, פשוטה וברורה:

השלום לא ייפול מן השמיים, לא יבוא מאליו,

עלינו להשתדל, מפני שאנו יודעים-

זו לא תהיה המלחמה האחרונה.

                                                                                                                               אוהב לנצח, לעד,

                                                                                                                                            ואחריהם,

                                                                                                                                                      גיא.