עוֹד נִזְכֶּרֶת בְּרַעַד
בַּכְּאֵב הַיָּשָׁן
מַחְשָׁבוֹת בְּעֶרְגָּה
רְגָשׁוֹת בְּעָשָׁן.
נִסְעֶרֶת נִשְׁבֶּרֶת
כַּדּוּרִים צְהֻבִּים
לְבָנִים בֵּינְתַיִם
עַד גְּלוֹת הַשְּׁקָרִים
מִסְפָּרִים מְדַבְּרִים
מַעֲלִים נִשְׁכָּחוֹת
טירדון הַנֶּפֶשׁ
לְמָלֵא הַבּוֹרוֹת .
וְהַלֵּב נִרְעַד
למִשְׁמָע הַשֵּׁם המפורש,
הַחַד.
תגובות
קצת חסרו לי סימני פיסוק בבתים.
והסוף-טוב....
בבית הראשון היא נזכרת בעבר, שאמנם הוא קשה וכואב, אך יש בה געגוע מזוכיסטי שכזה אליו..
הבית השני- די מבולגן..פעם היא לקחה כדורים צהובים-כדורים ש'שמים הכל על השולחן', אפשר לומר שכאילו כולם ידעו שהיא לוקחת אותם, המצב הנפשי שלה היה זהה למצב החיצוני-מה שהיא הרגישה זה מה שהיא לבשה, איך שהיא נראתה. כיום הכדורים לבנים- היא שותקת,ומבחוץ הכל נראה בסדר, אך היא עדיין "לוקחת כדורים", עד שיתגלו כל השקרים והיא תתפרק, ואז כולם ידעו שהכל ל-א בסדר איתה, הכל רק העמדת פנים..
(אגב- הכל פה זה ההרגשה שלי כשכתבתי, זה לאו דווקא מה שמשתמע מהשיר..)
טוב, צריכה ללכת, בעז"ה פעם הבאה המשך פירוט..
תודה לכולם על התגובות!!:)