בס"ד
פרולוג: ספר דמיוני על שנים בהם משפחה מעל שני ילדים מוחרמת עפ"י החוק , תקופה שבה בנ"א נלחמים בגע הנקרא באגים ומתכננים פלישה לכוכב הבית שלהם. הם מחפשים את האדם המתאים שיילחם בהם וינצח, והם חושבים שהם מצאו את אנדר וויגין. המשגוח מוסר ממנו וכך הוא חופשי לחשוב לעצמו ולדבר בלי שמישהו שומע אותו אבל מסתבר מהקריאה של הספר שההשגחה נשארה עליו...
משכנעים אותו לעבור מסלול מפרך של לימודים ואסטרטגיה תוך כדי שמאתגרים אותו [במילים אחרות קורעים לו את הצורה] כל פעם מחדש עד לקרב האחרון שבו הוא מביס את הבאגים בחשבו שזהו המשחק האחרון שלו, אז הוא יוצא למושבות שלהם לראות את עברם ומבין עם הזמן שהייתה אי הבנה עצומה בין שני הגזעים, כך נולד "קול למתים".
משחק תבונה אנושי/ מחווה לספר "המשחק של אנדר
בין משגוח, להשגחה אישית,
כאב מחשמל, במנה כמותית.
שלוש, ארבע שניות.
גיהנם שצולל, לתהומות שנית.
חיפוש מייאש, ואותו שחמט "חוקי"
והכל מצד אחד של המתרס
במסיכה של באג
בפני אדם
שחושב שכבר למד הכל
הגיע הזמן להוריד המסכות, המשחק להפסיק.
ואך דבר אחד מהווה מעצור.
הפער, בין ההבנה להפנמה.
תגובות
אפשר להעריך את השיר.
יפה.
והספר ממש מסקרן אותי... מה שם הסופר? אני אחפש בספריה.
השבת קראתי את הספר. הוא די גרם לי לאיזה שוק. משהו בו אהבתי ומשהו שנאתי... ולענייננו-
גאוני! באמת מבטא את הרעיונות בספר... ו...אני מניחה שבקריאה הראשונה של השיר באמת לא הבנתי כלום. הספר כ"כ מעורר מחשבה ועכשיו בתוספת השיר... אני לא אירדם בלילה.
לטוב ולרע.
וזה רק מחדד לי את התחושה הרכרוכית והשמאלנית של הספר.
אני אקרא אותו שוב, אבל אני שונאת לקרוא, ובעיקר ספרים כאלה, לפני השינה... ואין לי עוד הרבה מתי.
שורה שהייתה בשירים שלי וסוננה:
למה רצח עם גרוע מרצח פרטים?
אני יודעת שזה מורכב אבל זה לא מספק אותי. הבאגים לא היו צדיקים גמורים. הם ניסו להרוג את בנה"א. אם הם היו מנצחים, הם היו מצטערים? אי-ההבנה הייתה דו-כיוונית. אנחנו לא הבנו מהם שום עניין בשלום ולהפך. הם ניסו להרוג אותנו, אמנם בשל אי-הבנה אבל ניסו.
אז מה עדיף, תגיד לי אתה, לחסל עם או להיות מושמדים?
ואם תתייחס לשאלה האחרונה בנפרד תבין איך אני מקשרת את זה לשמאל וימין.
אנדר לא ידע שהוא נלחם בבאגים עצמם ואחרי זה היווה קול למתים?
כן כבר הבנתי את הקטע שלך בחלוקה, לא מסכים איתה
זה לא שייך לספר
שכל המטרה היא שיילחם בבאגים בסופו של דבר. אני תוהה אם הם לא סיפרו שהוא נלחם בבאגים בגלל שידעו שהוא רחמן מדי.
אם הוא באמת כ"כ תמים ושוחר שלום איך לא הפריע לו שהרביץ מכות רצח לסטילסון ובונזו [אפילו אם לא ידע שהרג אותם]?!
זו הייתה הגנה עצמית נטו, לא הייתה להם דרך להבין אחד את השני, יש להם דרכי תקשורת שונות, ואנדר פשוט הציל את העם והכוכב שלו, לא ככה?
או למה כשהיה את העימות בחדר קרבות אף אחד לא בא לעזרה, מה הוא ענה לאחראים בקשר למניעיו?.,
או שמא גם הסופר כיסה על מניע אחר, כמה סאבטקסט את מנסה לחפור לתוך הספר?
את המשפש "יואו, שני, כבר מריחים נפט" שמעתי הרבה.
סטילסון היה ילד בן 6! בריונים כאלה יש בכל מקום. קצת מציקים, אז רוצחים? הוא אמר שהוא רוצה לנצח גם בקרבות הבאים, אבל לרצוח? הוא כל הזמן מדבר על הפחד שלו להפוך לפיטר אבל הוא רצח כבר ביום שהורידו לו את המשגוח.
אם בונזו היה יודע למה נכנס הוא לא היה עושה את זה. ילדים רבים, זה קורה, אנדר מגיב מעל ומעבר וזה מה שעזר לו במלחמה עם הבאגים. הוא חשב שזה אימון והרשה לעצמו לנקוט באיזה אמצעים שירצה. מאזר רקהאם רימה אותו.
אנדר גודל להיות עצמאי. הוריו לא עזרו לו כשפיטר הציק לו ולולנטיין, כבר לפני שהגיע לבית-הספר הוא בודד. הם רצו שיתמודד לבד והדרך שלו הייתה רצח.
כל הרצחים האלה והמניעים לא מעניינים אותי. מעניין אותי ההבדל בין הרצח של סטילסון ובונזו לבין הרצח של הבאגים. שניהם היו הגנה עצמית. למה רק על רצח הבאגים הוא מתחרט [ובגדול]??
אני לא יודעת לכמה פוליטיקה כיוון א. ס. קארד אבל די ברור שהיה מכוון לפוליטיקה, בעיקר בגלל לוק ודמוסתנס.
הייתה בגלל ההלם, זה לא ברור כלכך?
אני חושבת שמעולם לא הפריעו לו המכות שנתן לסטילסון ובונזו בגלל שהוא לא נקשר אליהם כמה שנקשר לבאגים. את הבאגים הוא למד להכיר כל-כך טוב עד שהפך לכמעט אחד מהם ויכל לתקשר איתם.
פיטר הוא לא רק שיגעון גדלות. היה לו כוח לעשות כל מה שיוכל.