מעוף הכנפיים השבורות/ ה

בעזרתך אבל'ה.

ה'- מי זה נדב?

המון פעמים אני חושב על אלוקים. לפעמים אני מאוד כועס עליו. הוא לא היה חייב להוליד אותי לאבא ואמא כאלו. הוא יכל לשים אותי בבית של עשירים בתל אביב. אולי אפילו לא. גם בית בהרים עם אמא ואבא חייכנים ומלא אחים אוהבים היה נחמד.
אבל אז אני נזכר שאלוקים הביא לי את יוחאי ואת חנה, את דוד וגילי ואבי. ואז אני מודה לו. אני חושב שבסך הכל הוא די בסדר. אפילו טוב. יוחאי אומר שאם ה' עושה לנו משהו שקשה לנו בו, הוא גם נותן לנו את הכח להתמודד, צריך רק לחפש.
אני בדרך כלל מאמין ליוחאי, אבל כשאני נזכר במכות של אבא, אני חושב כמה שהוא גדול וכמה שאני קטן, ולא מבין איזה מן כח ה' נתן לי. גילי אומרת שאולי הכח לא חייב להיות דווקא בידיים.

~

פעם אחת דיברתי עם דוד על שמות. ידעתי מי היה דוד המלך, מהתנ"ך. ידעתי שהשם שלי מהתנ"ך, אבל לא שמעתי אף פעם בדיוק את הסיפור על נדב. דוד החליט שנחפש ביחד, אבל הבעיה היתה ששנינו לא ידענו לקרוא כל כך טוב. החלטנו לפנות לאחד מהילדים הגדולים.

הלכנו לספריה, ושם מצאנו את אריק. שאלנו אותו מי היה נדב. אריק לקח תנ"ך, וחיפש. הוא מצא את נדב בספר שקוראים לו ספר מלכים. הוא הקריא לנו בקול: "ונדב בן ירבעם מלך על ישראל בשנת שתים לאסא מלך יהודה וימלוך על ישראל שנתיים". שמחתי מאוד. נדב היה מלך. ממש כמו דוד! אריק המשיך לקרוא: "ויעש הרע בעיני ה'. וילך בדרך אביו, ובחטאתו אשר החטיא את ישראל". אריק הרים אלינו את עיניו. "להמשיך?" הוא שאל. "נדב חזר בתשובה?" שאלתי בחשש. אריק רפרף על הדף. "לא, הוא הרג המון אנשים, וגרם לה' לכעוס על עם ישראל. למה אתם כל כך מתעניינים דווקא בנדב?" שאל אריק בסקרנות.

"סתם", אמר דוד, "בוא נלך", הוא תפס אותי ויצאנו מהספריה. "יש לי שם של מלך רשע", אמרתי בעצב. "אז מה, אני בטוח שהיו עוד דוידים רעים בעולם. זה שיש מישהו רע עם השם שלך, לא אומר עליך כלום", קבע דוד. שתקתי. 'אם לנדב היה אבא רק והוא נהיה רע גם כן, אולי-- אולי אפשר לחשוב ש-- אולי גם כמו שאבא שלי רע...' לא! מה פתאום! גרשתי מהר את המחשבה הזו מהראש לי.

אחרי הצהרים הלכתי לאתי. היא ישבה בחדר שלה ולמדה למבחן. לא רציתי להפריע לה, אבל הייתי פשוט חייב. סיפרתי לה מה ששמעתי בספריה. אתי אמרה לי שאריק קיבל שישים בתנ"ך, ושזה בכלל לא הנדב המוכר. היא סיפרה לי שיש עוד נדב בתנ"ך. נדב, הבן של אהרון, שהיה צדיק מאוד. שאלתי אותה מה הוא עשה בחיים שלו. היא אמרה לי שהוא מת, בגלל שהקטיר אש זרה. לא הבנתי מה זה, אבל חשבתי לעצמי שאולי גם הוא היה קצת לא בסדר. "אם הוא היה צדיק למה הוא מת? למה הוא שם אש זרה?" שאלתי את אתי.

"יש הרבה מחלוקות מה בדיוק הוא ואח שלו, אביהו, עשו. אבל לא משנה מה הם עשו- ה' הרג דווקא אותם, כי הם היו הכי צדיקים בעם, וה' רצה לקחת את הכי טובים כדי ששאר העם אולי יפחד. כדי שאם האנשים הפשוטים יראו מה קרה לגדולים כשהם עושים טעות קטנה, זה יגרום להם להבין יותר את הגודל של המצוות".

לא הבנתי הכל, אבל זה גרם לי להיות יותר רגוע בקשר לשם שלי. נדב בן אהרן היה צדיק. והיה לו אבא שהיה כהן גדול. נכון, אין לי אבא כהן- אפילו לא קרוב, אבל אולי גם אני אהיה יום אחד כמו נדב. צדיק; אני מתכוון; לא מת.