לִפְנֵי שֶׁבָּאת
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַגַּעְגּוּעַ,
אֶת הַכְּאֵב שֶׁבּוֹ, שֶׁגּוֹרֵם
לִי לִצְרֹחַ בְּלַהַט.
אֲנִי אוֹהֶבֶת לַחֲשֹׁב שֶׁאֲנִי
אוֹהֶבֶת מִישֶׁהוּ,
וְשֶׁאוּלַי גַּם מִישֶׁהוּ אוֹהֵב אוֹתִי .
כְּשֶׁבָּאתָ
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת
הַצֶּבַע שֶׁל הַקּוֹל שֶׁלָּךְ,
כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר שֶׁאַתָּה אוֹהֵב.
הוּא בְּצֶבַע אָפֹר ,
כֹּל כָּךְ טָהוֹר, אֲבָל
מְחֻסְפָּס. זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה
שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת.
כְּשֶׁעָזַבְתָּ
אֲנִי אוֹהֶבֶת לַחֲשֹׁב עָלֶיךָ,
בְּטוּחָה שֶׁתַּחֲזֹר בַּלַּיְלָה הַבָּא,
וְתָעִיר אוֹתִי כְּמוֹ בְּכָל פַּעַם
כְּשֶׁתָּקוּם לוַתִּיקִין.
הָרֵי לֹא יִתָּכֵן
שֶׁעָזַבְתָּ אֵת בֵּיתֵנוּ,
עִם כֹּל הַכְּאֵב וְהַגַּעְגּוּעַ,
שֶׁשּׁוֹכְנִים בּוֹ,
בִּלְעָדֶיךָ.
(אוּלַי אֱלֹקִים יַדְלִיק בִּשְׁבִילִי
הַפַּעַם מַּצִּית
שֶׁיַּדְלִיק אֵת הָאֵמוּן שֶׁלִּי בְּךָ).
כְּשֶׁלֹּא חָזַרְתָּ
עַכְשָׁו אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים
שֶׁמַּדְלִיק לְאֲנָשִׁים אֶת הַמַּצִּית בָּחֹשֶׁךְ.
אֲבָל רַק כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְעַשֵּׁן סִיגָרִיָּה,
שֶׁתְּכָלֶּה אוֹתָם לְאַט-
לְאַט .
תודה למפל :)
תגובות
נפלא.
נפעמת.
כמה הערות קטנות--1.הערות טכניות-
יש כמה מילים לא מנוקדות, חבל להשאיר אותן ככה-(עליך, ותיקין, לאנשים, שתכלה.כדיי-עם י' אחת.,שֶׁיָּכְלוּ-לתקן את הניקוד)
2.בקשר לתוכן-(את לא חייבת להסכים, כמובן):
אוּלַי אֱלֹקִים יַדְלִיק בִּשְׁבִילִי
הַפַּעַם מַּצִּית
שֶׁיַּדְלִיק אֵת הָאֵמוּן שֶׁלִּי בְּךָ.
...
עַכְשָׁו אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים
שֶׁמַּדְלִיק לאנשים אֶת הַמַּצִּית בָּחֹשֶׁךְ.
^השורות האלה נפלאות, ולטעמי החזרה על הרעיון עם המצית פוגעת, אולי אפשר איכשהוא לאחד לבית אחד, כך שבבית האחרון 'תפתיעי' את הקורא עם הרעיון הזה.
ומשהו אחרון-
אני הייתי כותבת את השורה האחרונה כך:
"שתכלה אותם לאט
לאט"-
לדעתי זה מתאים יותר למשקל.
מצטערת שאולי חפרתי כאן יותר מידי, סה"כ-השיר הזה מעולה. תודה:)
ו- מפל:
דווקא לדעתי זה מה שמיוחד- כי המצית חוזר לא באותו מובן.. הוא בא בצורה שונה...
לא "חזרה לעוסה" אלא מוטיב..
אני לא מאד מבינה בזה.אבל לי זה נשמע הרבה יותר...
אבל באמת-ממש יפה!
בבית האחרון-
אוֹהֶבֶת מִישֶׁהוּ,
וְשֶׁאוּלַי גַּם מִישֶׁהוּ -פסיחה...
אוֹהֵב אוֹתִי
שאלה... בבית האחרון-
עַכְשָׁו אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים
שֶׁמַּדְלִיק לאנשים אֶת הַמַּצִּית בָּחֹשֶׁךְ.
אֲבָל רַק כדיי שֶׁיָּכְלוּ לְעַשֵּׁן סִיגָרִיָּה,
שתכלה אוֹתָם לְאַט לְאַט.
את באמת חושבת שאבא רוצה לכלות אותך? ככה. לאט לאט?!
מפל- יש כמה מילים שאני פשוט לא מצליחה לנקד (שתכלה וותיקין ולאנשים זה לא נותן ניקוד טוב) אז פשוט השארתי אותם ככה וגם שיניתי את הבית האחרון
קלאופטרה- נדברה כבר באישי.. :) אם בא לך..
נו- תודה רבה על התגובה! :-)
ז"א-הוא טוב. החלוקה, המנגינה, הביצוע.
רק שבסוף פתאום עברת לציניות במעבר חד מדי(למרות הכותרת) כאילו כל השיר רקם לך איזה צורה מאוד מסוימת שהסוף נראה ממש תלוש מהדמות שהצטיירה (אולי זה רק אני. או שפרידות משנות אנשים מאוד מאוד....=(...)
בכל אופן השיר הוא טוב. והייתי רוצה שהסוף יהיה מייחל ,יותר מקווה. אבל המציאות לפעמים (ורק לפעמים...) לא תואמת את ההרמוניה של הרצונות....=) וכנראה שאצלך הסוף היה קצת כואב....
תודה לך והצלחה בכל!
אז אני מסכימה עם כותבת שזה כואב ועצוב, מאוד.
[ואולי בגלל זה הוא שיר טוב..]
בהצלחה בהמשך:]
ז"א, בהתחלה ראיתי רק דברים-טעוני-שיפור (חסרונות בעגה לא מכובסת), למשל: הניקוד הלא סגור על עצמו, הבית הארוך מדי (הבית "כשעזבת"), הקטע בסוגריים (הבעיה היא שהוא כאילו ממש חלק מהבית -לא מופרד- וגם שיש התייחסות אליו ממש אחרי זה).
אבל בקריאה חוזרת, פתחת לי צוהר, לעולם חדש - עצוב ומפחיד. איבוד אהבה. או אהוב. ובאיזה חן ועדינות תיארת את "הצבע" של הקול שלו... מצויין.
אז כמו שאמרתי, יש, לענ"ד, נקודות לשיפור, אבל בהחלט ריגשת אותי.
בהצלחה!
אסף.
(אני אולי טועה, וא"כ זה ממש חסר טאקט, אבל במובן מסויים זה מרגיש קצת.... כאילו... שזה לא החוויות שלך. אולי בגלל שהבית האחרון קצת "פרווה". (הפאנץ' אולי ארוך מדי לטעמי))
אני ממש נהיניתי מהתיאורים האמיתיים כל כך, שנוגעים בלב במקום שרק אתה יודע שבו הם נוגעים...
משהו ממש מיוחד, שלדעתי, מגיע לו במה!
תודה:)
בסוף השיר, אני מניחה שכל אחד יכול לקחת את זה למקום שלו: "אבל רק כדי לעשן סיגריה שתכלה אותם לאט לאט", סיגריה של נחמה?/ נקמה..
חפרתי קצת.. אבל ככה זה בתגובות.. אז בכייף.
:- ) שיר מקורי, מעניין.
כל כך כנה ומלוטש מה שהולך כאן.