אנשים חושבים שאם ישחקו את המסכנים
זה יגע בי.
אנשים מוכנים לעשות הכל כדי לגעת.
כדי לשבור לי את הלב.
אנשים מוכנים להפוך את העולם הזה לכל-כך רע,
רק כדיי שיהיה להם רעיון לשיר
שיעלה לאתר.
הם לא מבינים שיש מישהו למעלה
שארגן פה הכל.
ולהם,
בכלל לא איכפת ממנו.
אבא, אל תעלה לאתר.
אל תקרא שם את השירים.
זה רק ישבור לך את הלב.
העולם הזה,
הוא כל-כך ורוד ונפלא.
והם מחפשים בזכוכית מגדלת את
הקוץ השחור.
שלא מתכלה באש.
ודווקא הסנה ההוא,
הוא הקדוש, והנפלא מכולם.
אז למה לך לעלות לשם?
אנשים צריכים לפרוק,
להוציא החוצה.
אבל למה
ככה?!
אנשים קמים בבוקר, וחושבים על העולם.
ואיך אפשר להיכנס ללב של אנשים ולהשמיד שם הכל.
ע"י עצבות, ומלא מלא פסימיות.
הם קמים בבוקר, ובוכים לך!
על העולם הזה, ה"כל-כך רע".
ואתה, אולי תגיד לי אתה?
אתה בוכה איתם? אולי גם לועג להם?
הם לא מבינים,
זה לא מגניב להיות לבד.
מיואש.
והם מתמכרים לזה.
וזה חבל.
חבל לי, וחבל להם.
אז למה?
תגובות
באמת רואים הרבה דיכאונות שאנשים מכניסים את עצמם לתוכם ומתעצלים לקום, מרחמים על עצמם, במקום לחשוב למה הם הגיעו לשם ואיך הם יכולים לקום מתוך זה החוצה וכמה גדלות הם יקבלו מזה. האופטימיות מתפרשת כנאיביות, כחנוניות.. ולדעתי אין דבר גדול מראיית הטוב, והעשייה שנמשכת מיידית בעקבות זה.
ואת כל פעם מתעצבנת מחדש.... הסברתי לך כבר מילון אלף פעם!!! אז שבי בשקט עם אצבע בפה!!! אוקי?!?!?!
:)
ניגונים- פתחת לי כיוון מחשבה שידעתי קודם אבל עוד לא ירדתי לעומקו. אז תודה, וצדקת שבאמת הייתה בהסתכלותי משום צרות עין. (אם כי תמיד נחמד להגיד בצורה יפה יותר, גם כשאת מוחה).
אני אסביר קצת למה התכוונתי. את צודקת. צריך וחשוב לפרוק בשעת משבר. לי הפריעה מאוד הדיכאונות ששוררת, כאילו העולם רע ואכזר. אמרת שאת פורקת בדרך כלל אחרי שאת יוצאת ממשבר. אני לא מוחה נגד השירים העצובים, יש עצב בעולם. אני מוחה נגד זה שמעט מדי מראים את החלקים הטובים.. אם יצאת ממשבר ואת כותבת שיר עצוב, אולי יש מקום להוסיף אופטימיות? ואני מדברת באופן כללי, לא ספציפית עלייך. יצאתם ממשבר, אנשים, כמה שזה שמח! העולם שלנו הוא כזה- יום הזיכרון ומיד יום העצמאות! זה קשה, זה עצוב, זה נורא לעבור מיום אבל ליום שמחה. אבל מתוך האבל בוקעת השמחה ולכן השמחה אמיתית כל כך. ואנחנו לא נשארים רק באבל, אחרת אי אפשר להתקדם. ובשביל זה אנחנו פה. אשמח לתגובתך.
אבל בכל זאת אהבתי את הכתיבה של הקטע! ממש יפה ונוגע ללב!
אבל יש עוד המון אנשים שממסכנים את עצמם. רוב של הרוב של הרוב של השירים באתר, הם פסימים. כי במת' שקה יותר לכתוב שירים שמחים...
אז אם אין לי שיר להעלות... ויצא לי שיר עצוב... אנלא חושבת שצריך להעלות...
מחקתי חצי מהשירים שלי בגלל זה...
כתיבתך יפה ורבת כישרון. עלי והצליחי
ובאמת צריך להכניס אותו, אבל לא תמיד אתה חושב על זה, אתה כותב פורק מודה לה' וממשיך הלאה
סליחה אם הייתי בוטה
הסגנון- פוטנציאל מטורף, אבל בגלל הבאלגן שהיה בראש באותו זמן גרם לסלנג לגלוש ולהרוס. ובכ"ז המסר עבר מצויין.
למרות שאני לא מסכימה. הכתיבה נתנה ונותנת כוחות. לפני או אחרי, שמחה כמה שחשוב, רצוי וכדאי להיות 'עצובים', [ירידה לצורך עליה] אין מקום להרחבה. סגנון יישאר סגנון, ואין אפילו מקום לוויכוח שהוא.
שנזכה לאופטימיות ושמחה.
כי הירידה לצורך עלייה, היא לא עצבות, אלה לב נישבר. ועם זה אין לי בעיה.
להיות עצוב זו עבירה. עצבות באה מגאווה (ככה ואמר רבי נחמן) והיא מאד מאד רעה.
אבל לב נישבר זה משהו שונה לגמרי, וטוב.
וצריך להיזהר. הרבה אנשים לא מבדילים בין זה לזה...
ועצב, מה לעשות, זה דבר ממש ממכר. כמו כאב...
ואני חושבת ממש שעצב לא צריך להתפרסם...
(אני עם ג'ינס וחולצה סגולה...)
העולם לא כל כך ורוד
נכון לא צריך להיתמסקן אבל יש גבול....
נגיד אני אוהבת ליכתוב עצוב עז מה
נגיד אני במקום להיות בדיקי(ואני ילדה שובבה ושמחה
עם חייוך תמידי על הפנים)
אז אני פורקת בכתיבה
נגיד למה לא בכיתי הרבה כשמוריה ומוריה עזבו
(אני מדברית יחסי)
כי אני לא כמו כולם פרקתי בבוקר לפני זה על דף למרות שדרך כלל זה הולך לפח
רק עכשיו אתחליתי פה ביגלל
ניגונים שביקשה ממני וגם פרסמתי רק דבר אחד
ביגלל שאני לא כל כך אוהבת שכולם קוראים את מה שאני כותבת
למרות שאני לא כותבת על עצמי אני כותבת באיכבות אנשים שאני מקירה
אז מקווה שהבנת
עוף גוזל
מתגעגעת למוריה ומוריה
מורי'ה ומנורה....
(דיברנו, ועוד נדברה... =]] )
ואת גם הבנת..... =]]
ואנחנו מסכימות!!!! פחחח סתם...
תודה על הכל!!!
אין עלייך!!! מעריצה!!!! ומעריכה פוול!
אוהבת! בהצלחה!!!
בגלל שלפני זה גם בבית בכיתי המון בשביל לא לבכות בפעולה...:-) (מה שכמובן לא בדיוק הלך לי... :-) )
אנשים, תיכתבו זה בריא וזה טוב.
מורי'ה זה את חשבתי שזה גם כינוי שלך פעם ממזמן עכשיו כבר לא זה היה ממש בהתחלה...