למה את בוחרת בשתיקה?
מדוע אינך פותחת את פיך ומשתקת את העולם כולו?
הד הזעזוע.
העולם זקוק לניעור מחודש.
עשי זאת, ילדה.
פתחי את הפה,
שתקי את העולם,
גרמי לדמעותיך לזלוג ברחבי כל המדינות
לשטוף מעל האנשים את הזוהמה והליכלוך,
לנקות את העלים הירוקים משכבות האבק.
עשי זאת, ילדה!
.
ילדה?
תגובות
זה טוב ממש!
הייתי משנה כתב, הוא קצת מפריע.
ועושה יותר פסיחות... (אנטרים)
בהצלחה!
הםסיחות לפעמים היו מיותרות. זה קטע, לא שיר.
"מדוע אינך פותחת את פיך" "פתחי את הפה"- קצת מחזרת את המסר, כדאי לוותר על אחד מהביטויים.
קטע חזק מאוד. יש"כ.
אני מעדיפה את זה ככה.
את יכול לתת דוגמא לפסיחות שהיו מיותרות בעיניך?
היתי עושה קצת רוחים בין השורות ...
ושאלה קטנה
מה הילדה צריכה להגיד לעולם משהו מסוים הוא שזה לא ספציפי??
כל הכבוד.
ה'ילדה?' בסוף שווה את כל הקטע.
מעבר לזה?
ההתחלה קצת ישירה מידי, כאילו הייתה התחלה והיא נקטעה.
הייתי פותחת ב'הי את, ילדה,' או- אם ישלך מוזה- הייתי משקיעה וחושבת על דרך כלשהי להעצים את ה'ילדה?' שבסוף, וליצור פה מבנה מעגלי משו- לפתוח את הקטע ב, 'ילדה?' [וכמובן שזה דורש עיבוד של שתי השורות הראשונות, כדי לא להתחיל בעומס של שאלות].
הייתי גם עובדת עוד קצת על פסיחות שיכולות להוסיף פה.
ואהבתי את החידוש שיש ביצירה, בהחלט, זה לא עוד גיבוב קלישאות כמו לא מעט קטעים שיוצא לי לכתוב, למשל.
תוכלי לפרט לי מה בפסיחות לא מסתדר לך?
פסחתי לפי צורת הדיבור ששמתי בפה שלו. אני לא מבינה במבנים של כתיבה..
ודוקא עומס השאלות והישירות שלהן יוצרים לדעתי את תחושת הדחיפות והיאוש אצל "המבוגר" שכמה לשינוי. (זה ניכר בתיאורים שהופכים ונעשים מטאפורים יותר ויותר.)
הוא חולם ונואם לה, לילדה. רק בסוף הנאום הוא "מסיט את מבטו מהשמיים" לעבר הילדה, ולא מגלה אותה שם.
לאיפה היא נעלמה? והשאלה היותר גדולה- למה? אולי היא לא מרגישה כמוהו? אולי היא נבהלת מכובד האחריות על כתפיה?
אלה שאלות שבכוונה השארתי פתוחות. אני לא סגורה על התשובה אצלי. אולי זה כמה דברים ביחד.
אשמח לשמוע מה דעתך :)