טרם נפציע (צו דימיון)

אֲנִי רוֹצָה לְחָבֵר
אֵת הַסְּפָרוֹת שֶׁל הַזְּמַן,
שֶׁהַלַּיְלָה הָזֵה לֹא יַעֲבֹר לְעוֹלָם.
וְתָמִיד אוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לְהַדְלִיק
אֶת הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הַלַּיְלָה,
וּבַבּוֹקֵר לְכַבּוֹת
וּלְהַדְלִיק אֵת הַשֶּׁמֶשׁ.
 
 
שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הַיּוֹם,
שֶׁלֹּא יִכָּבֶה לָנוּ הַלַּיְלָה אֱלֹהִים,
שֶׁלֹּא יִכָּבֶה.
 
לִסרוֹג חַיִּים שְׁלֵמִים
בְּתוֹךְ הַקּוּפְסָא שֶׁל אִמָּא.
 
שֶׁקִּבְּלָה מֵאִמָּא שֶׁקִּבְּלָה
מֵאִמָּא שֶׁקִּבְּלָה מֵאִמָּא
שֶׁקִּבְּלָה מִ-
אִמָּא

 שֶׁקִּבְּלָה אַלְפֵי
מִילֶי מִלִּים (כְּמוֹ עֲבוֹדַת
נְמָלִים שֶׁנִּרְקֶמֶת)
שֶׁרַק חִכּוּ לַלַּיְלָה,
שֶׁנּוּכַל לִגְמֹר בְּיַחַד אֶת
הַפַּס הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַסְּרִיגָה.
 
שֶׁחִכְּתָה לֵילוֹת שְׁלֵמִים,
לַיָּדַיִם הַגְּדוֹלוֹת וְהֶחָמוֹת,
בִלְטִיפָה.
 
וַאֲנִי-
מְבַשֶּׁלֶת לָנוּ
אֵת הַזֶּרֶם שֶׁל הַלַּיְלָה.
שֶׁנּוּכַל לִסְחֹף שִׁירִים
שֶׁל גַּעְגּוּעַ.
(וּכְאֵב, תַּאֲמִין לִי כוֹאֵב)

והִנֵּה אֲנַחְנוּ,
מְבַשְּׁלִים סוֹרְגִים

וּמְחַבְּרִים
לָנוּ חַיִּים שְׁלֵמִים
שֶׁל אָהֲבָה.

כַּמָּה מַדְהִים זֶה, שֶׁקַּיָּם כָּזֶה בַּיִת
שֶׁלֹּא קַיֶּמֶת בּוֹ דֶּלֶת.