העט בידי והוא רץ כבורח.
מתת אל מושחתת,
אני משליך יהבי בכתיבה,
נותן כל כולי, באהבה.
בשיניים חשוקות,
דמעות ניגרות על דף.
הכל כתוב ובליבי סערה,
עיניי בוערות, מוחי קודח ורק חיוכי כאילו
משרה שלווה.
מכסה על פשעים,
על טעם של חטא,
על אהבה נבזית.
על שנאה, מכשול וכאב.
מכפה עליי, שומר מפני שאר האדם.
קו מתוח, דק, מקרין טוּב.
היצירה מציפה את הדף בכל מה שנסתר מהעין.
סנטימנט לסנטימנט, הרגש גואה,
והיד לא מפסיקה, אחוזת תזזית,
מוכת טירוף, ולא עומדת בקצב.
נשארת. מפגרת מאחור, מתייאשת.
טירוף.
המפלס יורד והעט לא יסף,
נשמט באדישות.
נשימה, שאיפה- נשיפה.
הסבלנות פוקעת,
שפה רוטטת בכעס בלום.
הדף נקרע בזעם משחית,
כל אות מפוזרת באחת מרוחות השמים
אישיותי עפה, מתפזרת באוויר
ואין בי שום דבר שלם.
תגובות
איך שהו את לא מפסיקה להשתפר,
ומקטע לקטע זה נהיה פשוט-
טוווב!
וואו, זה מה שיש לי לומר.
זה מדהים,
את עושה את ה כל-כך טוב, שזה קשה.
זה לחשוב שאתה נכנס ללב שלה, אתה בטוח.
אבל זה רק נדמה לך.
זה לב מדומה מה שהיא מראה לך, סביב הלב שלה יש חומה.
תודה.
שמחה ובריאות,
תהיי חזקה.
סומכת עלייך.
תודה תודה תודה!
אין רע בחומה סביב הלב, רק צריך שיהיה פתח [אפילו עם מנעול], בשביל עצמך.
טוב ושמחה