מאבק מיותר

פורסם בתאריך כ"ח בכסלו תשע"א, 5.12.2010
בימים מתקצרים, כך אומרים,
הלילות מתארכים.

וכשהלילות ארוכים,
געגועים מביישים מתחילים להפציע.
לפצוע.
רצונות מודחקים
נלחמים באמונות מקולקלות.
מתקלקלות.
והעבר מנצח, העבר הוא עתיד.
החיים הם גדולים מעצמם.

אלוקיי,
תן בי את הכח לזכור
שאני
מאמין בך.
[ושאתה
מאמין בי].

תגובות

כ"ח בכסלו תשע"א, 12:05
מעולה. י בת שמש י
כדאי לחשוב שוב האם כל הנקודות נצרכות.
כ"ח בכסלו תשע"א, 12:06
נוגע ממש חזק י חנן.לב י

לי נראה שאין מאבק מיותר,
הגם שמרגישים כך, זה רק זמני,
זה יעבור יחד עם קרן אור שתאיר את האפילה באור נפלא.

שווה לחכות. זה שאנו מזדהים זה עם זה זה חצי פיתרון.
י"ב בטבת תשע"א, 14:02
:) י (שמע)ישראל י
אהבתי את המבנה של השיר,
אהבתי את האמת שבו..
הוא מדהים בעיני!
המשחק מילים והתוכן משתלבים ממש יפה!
שכוייח ענק!!
כ' באדר א׳ תשע"א, 17:08
העבר הוא עתיד. י שירת הנפש י
יפה, נוגע , חודר, במיוחד התפילה שזועקת בסוף.
אהבתי את השילוב של:להפציע-לפצוע, מקולקלות- מתקלקלות.

הזמנים הליילים האלה, לעיתים, גם משרים מעין רוגע על
הנפש מכל סערות היום, שקט ענוג כזה...
[למרות, ש..כן, לפעמים דווקא בלילה, כשאין את ההמולה שבתוכה לפעמים מנסים להיעלם מהמחשבות הטורדניות.]
הלילה הוא זמן נפלא להתבודדות, הכנסת את זה ביודעין או שמא בלא יודעין בסוף השיר, מעין זעקה פנימית.
האינך חושב כך?:)

יופי של שיר, יופי של מילים.
ב"הצלחה, אלוקים מאמין בך יותר מכל אחד אחר, מבטיחה.
כ"ד באדר א׳ תשע"א, 19:41
הלילה י גדול וקטן י
הלילה הוא בכלל לא זמן. הוא חוסר, העדר. חושך. אפשר לעשות איתו רק שני דברים- להסתכל על העתיד "ואמונתך בלילות" - וממנו להשליך על העבר, או להסתכל על העבר וממנו להשליך לעתיד. את הראית את שתי האפשרויות, השיר היה רק על האפשרות השנייה. אולי חוץ מהתפילה בסוף.
והשאלה הגדולה, שכתובה רק בין השורות, היא לא אם אני מאמין בה' או אם הוא מאמין בי, אלא אם אני מאמין בעצמי. אני מקווה שהתשובה חיובית...
תודה בכל מקרה :)
כ"ו באדר א׳ תשע"א, 16:32
לאו דווקא. י שירת הנפש י
איני קוראת :"חוסר" לעשייה זו של חשיבה,כן, אומנם זה נראה חשוך ואפל ובכל זאת...בכל זאת,אין זמן כזה בכל היום, זמן של שקט מכל הטירוף האינסופי , זמן של מחשבות וכתיבה ובכלל, מה היו חיינו בלי רגעי המחשבה האלו?
הרבה דברים שאני עושה ביום שלמחרת מגיעים מהחשיבה הזו, החלטות טובות כאלה, שרק בשקט, בין האדם לרבש"ע אפשר להחליט.
לשלוח מילים אל תוך החושך, לדבר עם ה',רק הדבר הזה כבר משרה קרבה חזקה כ"כ, פנימית כ"כ.
ואף כתבת שאפשר :"לעשות." ז"א, אולי לא עשיה מוחשית, אלא עשיה מחשבתית, נפשית, פנימית.

*אני בטוחה שלא כתבת ש"אם אתה אינך מאמין בה'" אלא כתבתי שזו זעקה, כן, זעקה של כולנו, לכוח שמיימי כזה.
שבעזרת הרבש"ע נאמין בעצמינו.
אבל בעצם, זה כה מתקשר האחד לשני אם נאמין ברבש"ע, מסתבר שנאמין בעצמינו, הלא כך?הרי, כך נדע שהקב"ה ,ורק הוא, נותן ומשפיע ואין מלבדו...
אני יכולה להתפלסף כאן רבות על האמונה ביכולותינו וכו'
אבל מבחן גדול ורציני עוצר בזאת את כתיבתי, בכ"א, מקווה שהובנתי גם בלי ההתפלספות..:)

שירה.


כ"ח באדר א׳ תשע"א, 16:02
זה הרי בדיוק מה שכתבתי. י גדול וקטן י
הלילה הוא כאילו עומד בפני עצמו, מנותק כל כך מהעשייה היומיומית, פלטפורמה למחשבות להחלטות ולרגשות. בוודאי שאנחנו צריכים אותו. חייבים אותו. אבל צריך לדעת לקחת אותו לכיוון הנכון, ולא לתת למחשבות מדכדכות ורעות להשתלט על הזמן הנפלא הזה.

באמת שאני לא זוכר את הציטוט, אבל ב"צדקת הצדיק" אות נד בערך, ר' צדוק כותב בדיוק את מה שאמרת.
אני מתפלל להצליח לחיות את מה שכתוב שם.

שבת שלום ובהצלחה!
אסף.
ל' באדר א׳ תשע"א, 14:51
אם לכך היתה כוונת המשורר- י שירת הנפש י
אז בסדר:)
ח' באב תשע"ד, 00:19
נגעת בי י אנונימי י    הודעה אחרונה