בעזהי"ת
המדרגות נראו מאיימות מהנקודה בה עמד.
הוא פסע לאיטו, מהורהר, עד המדרגה הראשונה, הרים רגל כבדה והניחה בזהירות על המדרגה. מעניין, איך אפשר פתאום להרגיש את כל השרירים הקטנים שמעולם לא ידעת על קיומם לפני כן, בצעד אחד.
את ראשו הציפו מחשבות, מבולבלות, מתחרטות; אולי יכל לעשות דבר מה אחרת, אולי יכל לעקב עוד את המפגש.
הוא הריץ במוחו את החבר'ה מהכיתה. מעטים עוד חרוטים בזכרונו, את רובם לא יראה עוד לעולם.
'ואולי זהו הגורל, ואין לנו מה לעשות כנגדו', עלתה במוחו מעין מחשבת כפירה, אך גופו מאן להשלים עם המצב.
הוא שירך רגל שניה למדרגה, וכמו ברזלים ננעצו בברכו עם כל תזוזה.
ההירהורים שבו ותקפו.. אולי ניתן היה לסיים זאת מוקדם יותר, ולהמנע מכל הבלאגן המיותר. ואולי ההפסד היה עולה על הרווח.
הוא ניסה להריץ במוחו את כל השנים האחרונות, השתהה על רגעי האושר המעטים, דחק את הכאב שהצטבר עם השנים..
זרימת הדם ברגלו, שנחסמה עקב העמידה הממושכת באותו מקום, אותתה לו להמשיך בטיפוס. עוד מאמץ, למדרגה הבאה..
ילדון בן שש חלף מאחורי גבו, ממהר. תמימותו של הילד צרבה בתודעתו, אך הביאה אותו למעין השלמה. כשניסה להגדיר את הרגשתו, עלתה מתוכו המילה 'געגוע'.
זכרון הימים הקשים עלו במוחו, היום בו מת אחיו הבכור, היום בו מתה היא, אהובתו.. נראה כי בסיפור חיים כמו שלו, השכול הינו חלק בלתי נפרד, רגש בלתי נמנע.
בעודו עולה במדרגה האחרונה, ניסה לשחזר את בכיו אז, כשקרו הדברים. אולי אם אחיו היה נותר איתו, היה הכאב קל יותר לנשיאה, אבל עכשיו הוא כבד, כבד מאוד..
מכיסו הוציא מפתח חלוד, וברעד-מה הכניסו למנעול החורק, וסובב.
מאורעות הפגישה האחרונה צפו ועלו במוחו, בדיוק מהמקום לשם דחק אותם אך שעה קלה לפני כן, האיש הצעיר בחלוק הארוך שקידם את פניו ברכה, כן, בברכה, כך הוא אמר, במפורש.
הוא נכנס באיטיות לסלון המאובק, שיד אישה לא ניקתהו מאז לכתה. היא, הייתה האחרונה שטרחה לסדר את ביתם.
בכבדות התיישב על הספה המרופדת, שקנו ליום נישואיהם האחרון שעוד נחגג, עד שהלכה היא לעולם אחר.
עיניו רפרפו על האבק, על הקצוות המתפוררים של אלבומי התמונות שגדשו את המדפים.
כמה ניסה להמנע מהמצב, כמה קיווה שלו זה לא יקרה.. כשעבר הזמן בו זה קורה לרוב, והוא נותר שלם- קיווה, כי הצליח להתחמק מהגזרה. ועכשיו, עכשיו זה תפס אותו, שנים רבות אחרי הזמן.
"מזל טוב וברוך הבא" לחשו שפתיו באין קול. ממילא, אין איש בבית שיבוא, וישמע, ויגיב.
"מזל טוב ליום ההולדת ה- 80. ברוך הבא לגיל הזיקנה."
תגובות
ממש ככה!
אבל אני גיב 'כמו שאת אוהבת' מתי שזה באמת יבוא... ;)
אבל תמשיכי לכתוב! זה ממש יפה!
♥♥♥
ואהבתי ת'סוף.. כלהזמן הייתי בטוחה שהוא בן 20 בערך...