מבולבלת, לא יודעת לאן לפנות
היצר הזה שמשחק בי כמו עם שוט
מצליף ואז מפסיק, שארגיש את הכאב
אולי שאחשוב שהנה הנה הוא עוזב
ואז הוא חוזר במלא העוצמה
נותן לי מכה, ועוד מכה
לא מקשיב לבקשות
מתעלם מהתחינות
משחק בי כמו בתיאטרון
ולי נדמה שאני על סף האבדון
היצור הזה, הנורא הזה
הוא כזה אכזרי, כי תמיד הוא קולע
אל הלב המסכן שמדמם, פצוע
עוד חץ הוא שולח ופוגע במטרה
והלב נשבר והמוח תוהה ומבולבל
כי בחוץ הכל נראה בסדר
החיוך נשאר אבל הכל זה שקר
אם תסתכל על העיניים-
הן לא מסתירות דבר
מספרות הכל, מתחננות לעזרה
אבל הרי עיניים אי אפשר לשמוע
ולראות אי אפשר את הלב הפצוע
וגם החיוך עוזר להסוואה
והצחוקים, והבדיחות- הכל סבבה, תודה ששאלת
ואף אחד לא מסתכל על העיניים
שמגלות הכל
אף אחד לא מסתכל על העיניים
שמעיפות את השקר, מגלות את האמת
הן רוצות לצעוק,
אך לו יכלו לדבר הכל היה נראה אחרת
הן מנסות להראות
אבל אף אחד לא שם לב
ולפעמים.. לפעמים הן תוהות לעצמם-
יש מישהו שאוהב???
תגובות
כל עין היא עוד עולם נעלם הנרקם בין סערות ומלובש בלויי סחבות.
הדברים האלה ממש לא 'דכאוניים', הם סיפור חיים לאנשים בוגרים שמכים על חטא כשרואים דור נובל לאט לאט משל נתנבלו שוב ושוב והארס אוכל בהם הכל, לא משאיר להם משהו מעצמם, ועילנו לנסות להמציא להם את הניצוץ בקרבם.
בא נעזוב את יש מי שאוהב ונשאל : יש מי שחי - את עצמו? יש הרבה שמתים את עצמם...
ובל יחשבו שאני עצוב, לי יש את אלוקים וסיבות רבות לשמוח איתו!
שעוד יגדלו אם ירצה ה'...