שוב... ושוב...

וזה תמיד קורה,

למרות שכל פעם מחדש אני מנסה שזה לא יחזור,

שלא אעשה שוב את אותן טעויות,

אבל לפעמים אני מרגישה שזה מעבר לכוחות שלי,

שזה כבר לא בשליטתי,

שזה בא לי ביתר טבעיות,

ואני יודעת שזה לא טוב,

ואני יודעת שזה פוגע בי ומסביבי,

אבל,

אחרי לילה ארוך, שבו כמעט ולא ישנתי,

רק כשעתיים, אולי וחצי,

אני לא מצליחה שלא לכעוס,

על הזאת שמציקה,

או על האחרת שחופרת,

כי באמת, מה היא חושבת?!

ואני יודעת שזה לא בסדר,

ושאני צריכה להיות יותר סבלנית,

אבל גם לי מותר לפעמים,

להיות זאת שלא מהשותקים...