רסס גלים וקצף לבן, עומקו של הים - קוראים לו
טעם עשן, צהלת שיכורים וריח הסם מרקדים מול עיניו
צעד ראשון, מהסס, לא יודע, וממשיך בביטחון מדומה
וחוטים כה דקיקים של בני משפחתו, בעבר עבותות, ניתקים בזה אחר זה
מבט חטוף אחרון אל עבר נציבי המלח, ונסחף במערבולת של חיים חדשים.
מיטלטל ונטרף בלי שליטה על הדרך, בלי חץ או כיוון,
נאחז הוא בקש מול טלטלה משברת ונמלט מכריש אימתני.
כוחותיו לא עומדים לו, הוא נשאב כבר למטה
אך אמא קוראת לו ועימה שולחן השבת, קשר עדין שלא ניתן לנתקו.
ומחשבה אחרונה, עת כלות הכרה:
אולי נותרו עוד ימים?
אולי גם יופי במים?
אולי...
תגובות
המשפט הראשון לא ברור, הבתים כתובים האופן שלא כ"כ רציף, הצירוף "כריש אימתני" לא התאים כ"כ לרמת השיר.
בקיצור- השכל לא יכול לשחק פה.
ואז המשכתי לקרוא. ונשאבתי.
כי נכון שמבחינה ספרותית פשוטה ורדודה זה מוזר- אבל זה היופי של שירים,המוזרות ההיא, כי השיר הזה הוא פשוט-
מיוחד.
אז פשוט- תודה. ששיתפת. כל כך תודה.
(הוא מדהים.)