מוקדש לאימי היקרה באהבה!!
אני לא יודעת מה איתי
השקעתי בי המון, מיום היוולדי
לא ידעתי להודות לך, האחראית לקיומי.
תככים ומריבות איתך היו מנהג קבוע,
במילה אחת- הייתי אוהבת להרוס לך ת'שבוע.
מה שביקשתי הייתי רגילה לקבל,
לא ידעתי להכין לעצמי- והשירות הפך לממכר.
לאט לאט גדלתי, נערה ניצבת לפנייך
בוגרת מכל הבחינות- חוץ מהערכתי אלייך.
בעוד חברותי כבר יודעות להכין 'שבת'
לא ידעתי אני לבשל או לעזור, האחראית זו את.
אני לא יודעת מתי- אבל נמאס לך מהשירות,
רצית שאלמד להכין לעצמי, רצית חירות.
זה לא מצא חן בעיני, התנגדתי בכל כוחי
סירבתי להכיר בעובדות שהכתיב מוחי:
את כבר גדולה, בוגרת, את חייבת להבין
לא תדעי להסתדר בעצמך כשאת ביתך תקימי ותגדלי ילדים.
אמנם.. קשה לי לקבל,
אך את צודקת, לגמרי.
את אמא נפלאה, נהדרת, אוהבת
אמא מקסימה שרק לטובתי מתמסרת!
תגובות
מדהים! אמיתי כ"כ!
מזדהה!
נקודת מבט שבדר"כ לא כ"כ שמים לב אליה.. רק ממרחק של שנים!