בעזהי"ת
וכשרע לָהּ
הִיא אוֹסֶפֶת אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּהּ,
אוֹרֶזֶת בְּאַרְגַּז גָּדוֹל וְסָגוּר
וְהוֹלֶכֶת אִתּוֹ,
גונחת מִכֹּבֶד הַמַּשָּׂא.
וְאַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה
כִּי אַרְגַּז דִּמְיוֹנִי אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת.
וכשטוב לָהּ,
הִיא שׁוֹטַחַת אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּהּ,
מְפַזֶּרֶת הַכֹּל עַל הָרִצְפָּה
וְרוֹקֶדֶת בֵּינֵיהֶם,
בֵּין שִׁבְרֵי הַמַּחְשָׁבוֹת.
וְאַף אֶחָד לֹא מַרְגִּישׁ,
כִּי הַחֶדֶר נעול וְהַמַּפְתֵּחַ אֶצְלָהּ.
וכשהכל בְּסֵדֶר וְשׁוּם דָּבָר מְיֻחָד לֹא קוֹרֶה
הִיא יוֹצֵאת הַחוֹצָה,
לָעוֹלָם.
תגובות
ואת שלי כבר אמרתי.. =]]
אבל תמיד כייף לקרוא אותו שוב.
ואני מוכרחה לציין שגמרת אותו בצורה ממש ממש ממש מדוייקת
ויפה!
גם הרעיון וגם הכתיבה.
צריך לדבר לפעמים.