יומני היקר,
הוא היה פשוט ענק, מה זה ענק?! ענק זו לא מילה, לפחות עזריאלי... טוב אולי נסחפתי קצת, בסך הכל שש אמות וזרת, אבל איזו זרת, צריך לראות אותה כדי להבין מה זו זרת, וחוץ מזה כשאתה כזה קטן וכולם דורכים עליך אפילו הקטנצ'ק ההוא שעומד מולו, נו, זה עם הקלע והמקל שהנשרים כבר עפים מסביבו, נראה כמו עוג מלך הבשן. רק מלחשוב על הענק הזה נהיית לי צמרמורת. רק רגע! זו לא צמרמורת, האדמה פשוט רועדת, הענק הזה מתקרב וזה נראה שהוא צוחק, אם כי לשפוט לפי איך שזה נשמע הייתי אומרת שהדינוזאורים קיבלו מנדט בארץ ואולי-הי! תוריד אותי מייד ג'ינג'י! אני סובלת מפחד גבהים... אופס, לא ראיתי אתכם, מה?! את כל החלוקים הוא לקח? לא השאיר משהו לנחל המסכן? "תרגעי", וואו זה נשמע קשוח "אנחנו כאן רק חמישה, ואם לא איכפת לך אנחנו בדיוק עסוקים בלעשות היסטוריה". זה כבר בכלל לא מוצא חן בעיני. לא שיש לי בעיה כלשהי לעשות היסטוריה, אני אפילו בת למשפחה מפורסמת, בעלת היסטוריה ארוכה של "לעשות היסטוריה". שתים-עשרה בנות דודות שלי יושבות עד היום על שפת הירדן והן טוענות שהן שם מימות יהושע בן-נון ושמי שהניח אותן שם היו נשיאי בני ישראל בכבודם ובעצמם.
ועוד לא הזכרתי את האחיות של סבתא שלי שהיו מבלות את מיטב זמנן בקטטות ומריבות, עד שמריבה אחת יותר מדי הפכה אותן לאבן אחת, או ליתר דיוק לכרית אחת תחת ראשו של יעקב בן יצחק. בכל אופן אם הבנתי נכון את הכוונה של "לעשות היסטוריה" במקרה דנן, הייתי מהמרת על אחד לחמישה שאחד מאיתנו אמור להכנס לקלע הזה, ולאחר כמה סיבובי אימים לעוף במהירות אל עבר הענק ההוא (קצת קשה לפספס) ולחדור לאיזה מקום שלא קבור מתחת למידגם מייצג של כל סוגי המתכות באשר הם (אהההמ, מישהו רואה מקום כזה?). הי! לא שוב! פעם שנייה באותו יום זה כבר ממש מוגזם, תוריד אותי עכשיו! מאחורי שמעתי את ההוא הקשוח ממלמל: "נו באמת, כל אחד היה מת להתחלף איתה ולקבל תהילת עולם מעל דפי ההיסטוריה". כן, בטח, אני לא רואה אותו עושה משהו כדי להחליף אותי בכף הקלע הזאת. שלא לדבר על זה שיש לו פרצוף של אחד שהיה מינימום ב"סיירת בלוק" או "צור", לא שאני מבינה בדברים האלו... וחוץ מזה, במחשבה שנייה מי בכלל רוצה את ההיסטוריה הזאת? מה איכפת לי שבעוד איזה אלפיים שנה אני אופיע באיזה ספר נשכח של היסטוריון עוד יותר נשכח? אוי, איזה סחרחורת, הסיבובים האלו לא עושים לי טוב, אני
חייבת א-ו-י-ר. הו! הרבה יותר טוב! מי אמר שאבנים לא יכולות לעוף?! נראה אותו עכש...
אחחח, זו היתה חתיכת מכה. ממה הראש שלו עשוי לכל הרוחות? נראה לי שאני סובלת מאובדן תחושה, או ממשהו אחר שבו לא מרגישים כלום מלווה בקצת ערפל איפשהו באיזור שחושב. אני חושבת שאעזוב עכשיו... אהההממ... רק איפה פה אני נכנסת להיסטוריה?
"ויבחר לו חמישה חלוקי אבנים מן הנחל... ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלשתי וימתהו..."
תגובות
דוד וגולית...
סיפור מדהים...
ופה הפכת אותו למדהים עוד יותר :)
הצלחות בהמשך...
קצת הפריע לי שזה כתוב נורא רציף, זתומרת- כמעט בלי לעבור שורה..
אגב- ממש אהבתי את הרעיון של כתיבה ואח"כ הפסוק.. יש לי גם כמה שירים כאלא, וזה מוסיף המון:)
ממש אהבתי את נקודת המבט. והכי יפה- שלא ברחת ממנה. בכלל.
כמה הערות קטנות:
חסרים לי קצת סימני פיסוק (קצת, לא הרבה. לפעמים יש ו' החיבור שפסיק במקומה היה יותר מתאים) וירידת שורות. (אפשר לרדת שורה גם בלי להתחיל פיסקא חדשה.)
ד"א- אבנים זה חמש, לא חמישה. ניסית פעם לשחק בחמישה אבנים?
ועוד משהו קטן- הפונט. לפסוק הייתי בוחרת פונט יותר כמו נרקיסים, או קורן, ואת הפונט של הסיפור אני סתם לא אוהבת, אבל זה כבר טעם אישי שלי...
יישר כוח!