נחמן עלה על האוטובוס וסקר אותו- מלא לגמרי. אה, לא. בעצם יש פה מקום ליד איזה נער ישן. זה אולי לא האדם האידיאלי לשבת לידו אבל אין דבר. חשב לעצמו נחמן, והניח את התרמיל הכבד על המושב כדי למתוח את שריריו התפוסים. כשסיים, הניח את התרמיל במעבר, והתיישב לצד הנע, נזהר לא להעיר אותו. הוא היה בלונדיני, עם שיער חלק ודי ארוך שהגיע לאוזניו. הבגדים שלבש היו גדולים עליו, אבל מבעד לבד הדק ניתן היה להבחין בשרירים מפותחים. הוא גם היה שזוף.
נחמן נאנח והסיט מבטו מהנער. הבוקר הוא היה צריך לקום מוקדם במיוחד כדי להספיק לארוז, להתפלל, להתקלח, להיפרד מכולם ולרוץ לאוטובוס שבדיוק הגיע. נחמן העיף מבט בשעון שלו, שעה הייתה שמונה שלושים ושתיים. 'לא רע' חשב לעצמו בסיפוק.
צלצול פלא' קטע את הרהוריו בגסות. נחמן קפץ בבהלה כשהשיר הברסלברי הידוע "ר' נחמן מאומן" הרטיט את מכנסיו בשיא הווליום. נחמן לא היה חסיד של הרבי מברסלב, אבל לא יכל לוותר על שיר שממש שר את השם שלו עצמו. "הלו" קרא לתוך פומית.
"חיים נחמן! אתה לא תאמין..ברוריה עכשיו בחדר לידה, אתה עומד להיות דוד!" קראה אחותו בהתרגשות מן העבר השני.
"ואו תרצה, את בטוחה? כאילו, זה בטוח זה ולא סתם?" "מה פתאום סתם???" תרצה צווחה "כבר הייתה לה ירידת מים! זה עומד לקרות בשעות הקרובות..תגיד תהילים לבריאות התינוק והיולדת, טוב?" "אין בעיה. תודה שהתקשרת להגיד לי. תודיעי כשיש מזל טוב ושיהיה בשעה טובה." השיב נחמן, התרגשותו גוברת "אה, וחוצמזה- אמרתי לך לא לקרוא לי חיים!"
שכנו לספסל הביט בנער הרועש לצידו בחשדנות מעיקה. "גיסה שלי נמצאת עכשיו בחדר לידה" הרגיש נחמן צוך להסביר. ולא יכל שלא לתהות האם הנער בכלל יהודי דובר עברית ול איזה פועל רוסי.
"כן. הבנתי את זה." השיב הנער טסילק את החשש הנ"ל מלב נחמן. "שיהיה במזל טוב" הוסיף באדישות.
"אה, תודה!" השיב נחמן, מרוצה.
נחמן תמיד חלם שיהו לו אחים קטנים, אבל בגיל9 כבר הבין שזה לא יקרה. נכון לעכשיו, יש לו שני אחים נשואים, אחות מאורסת, ושני אחיינים בדרך. 'החיים הם תענוג.' חייך לעצמו בסיפוק. נחמן שלף מהתיק צידה לדרך שהכינה לו לילך, אחותו בת ה17. הוא קרא לזה 'סלט חטיפים'= אוסף של חטיפים ודגנים ביחד, בשילוב מנצח. הוא חשב שה'סלט' מאוד מוצלח, ואת ידו הפנויה תחב נחמן לתרמיל והוציא ספר תהילים, ליולדת והתינוק.
נחמן מאוד אהב את משפחתו ונהנה בחברת אחיו, גיסותיו והוריו. בשנה שעברה בקיץ, מיד אחרי החתונה של שמעון, יצאו כולם לטיול משפחתי. הטיול היה ממש מוצלח, והם גם הדפיסו חולצות ייחודיות. נחמן הביא את החוצה ההיא איתו בתיק, לאימונים.
האוטובוס עצר וכתריסר אנשים ירדו. נחמן חשב ששכנולספסל בינהם, כי הוא עשה תנועות מבטיחות עם הראש. אבל כנראה הוא רק בדק איפה הם נמצאים, כי לבסוף הוא שב להתיישב ועצם שוב את עיניו.
והנסיעה המשיכה לאיטה, בדרך למחנה הקיץ...
תגובות
חוצמזה, הנער ליד נחמן הוא דורון?
ישר כח!
הסיפור מאוד יפה.