היא לא יודעת!! כלום!

פורסם בתאריך ט"ז בניסן תשע"א, 20.4.2011

 

היא רגילה שכולן רודפות אחריה,
ולא מכירה את עצמה עצבנית ופגועה.
היא רגילה שכולן רוצות את חברתה,
לא אכפת לה מזו שבצד עומדת, דחויה.
אני מסתכלת עליה מהצד, מתבוננת.
שואלת את עצמי מדוע אינה חושבת.
אולי כדי להבין היא צריכה להתנסות ולהרגיש
אולי אזעקה בליבה לא פועלת, מצפונה לא מרעיש.
לעולם לא אוכל לדעת, כי תמיד זכרתי את ההרגשה
של בצד לשבת, בודדה ובוכה.
וכשפעם אחת, בצעירותי טעיתי
ואת ההרגשה שלי, לאחרת הענקתי...
מאז אני תמיד זוכרת, מי מסוגל לשכוח?
את עיניה הכאובות, שמביטות בי ולא נותנות מנוח,
את דמעותיה העצובות, שעל פניה נחשבו לאורח
ואת ליבה הדומם, שנותר לבד ובלי כח.
כל אלה זכורים לי היטב, כאילו קרה אתמול
איך שחכתי מה קרה לי, פרקתי כל עול
אני, שתמיד תמיד זכרתי את ההרגשה
פתאום שחכתי, לשנייה בודדה.
אבל זה הספיק כדי לשבור את ליבה-
שנשבר, תוקן מחדש ושוב לשניים נחצה-
בדיוק כמו שלי, לפני תקופה לא קצרה.
איך יכולתי לשכוח? את הכאב לא לזכור?
זה שנגס בי, מכניב לגופי קור
איך זעקה גדולה אז מפי יצאה:
"אבא, עזור לי, אני מרגישה א-ב-ו-ד-ה!!"

תגובות

כ"ג בניסן תשע"א, 21:44
יפה מאד!! י ננשמה! י
רק-
שכחתי כותבים קודם עם כ' ואז ח'...

יישר כח!
עלי והצליחי...
כ"ד בניסן תשע"א, 22:58
אהבתי! י מרים=) י
י"ד באייר תשע"א, 13:50
ממש יפה!!הרבה הצלחות בהמשך!! י אנונימי י
ט' בכסלו תשע"ב, 11:11
כל כך נכון. י לחיות באמת י
קשה לזכור איך הרגשנו במצבים כאלו ולהתייחס איך שאנחנו היינו רוצים שיתייחסו אלינו...
י' בכסלו תשע"ב, 10:51
אהבתי.. י מושמושית י    הודעה אחרונה
תיקון קטן: כותבים שכחתי ולא שחכתי! (שורה 18)
באמת שזה יפה...