סופו של המסע

כל כך התחברתי!!

עצה קטנה,
המבנה קצת מציק בקריאה..
אני לא יודעת עד כמה זה "חוקי"בקטעים.
אבל הייתי מורידה שורה בתדירות גבוה יותר.

זה כבר סופו של המסע.
אני עוצמת עיניים, לוקחת לריאות את שאריות התקווה שנותרו באוויר.
אצבעותיי הבוערות ממוללות מעצמן את השיבולים היבשות שבצידי הדרך.
שמלתי הלבנה כבר מוכתמת בכל שוליה ורגליי היחפות כבר אינן חשות בדבר
מלבד אבני הצור שפצעוני עמוקות בכל שעל.
והרוח קרה. ונואשת. חודרת עד לשד עצמותיי, מצמררת את איבריי באש קרה.
רסיסי שמש אחרונים חודרים אל תוך עיניי הכבויות כמו החיו בי את אשר קמל בחלוף כישופי הזמן.
אני ניצבת איתנה מול הפחד באגרופים קפוצים ובלסת מחושקת.
התפרים שעל עורי מאיימים להיפתח בפרץ נזעם, אתנחם בקור העז שיקפיא את הדם הניגר מהם טיפין טיפין.
אל מול עיני המצועפות, באופק, מתגלה הסוף.
אנחת רווחה וזיעת אפיים גם יחד ניכרים בצל צילי.
אני לבדי ואת איתי- אמונה. אין זה כלל וכלל הסוף, זו היא רק ההתחלה..

ככה נגיד..

זה מדהים.