לה"ו
-פרולוג- בשדה
באחד הימים, בשעה של בין-ערביים, עת השמש הנוטה מערבה משלחת קרניה האחרונות כרסיסים של אור ענוג מבין הצמרות ורוח קלילה מתבדרת בשיבולים, מתהלך לו נער אחד, אשר בו יעסוק סיפורנו.
שם הנער עזריה. בלבד עזריה שמו, שכן אין כל בית-אב ממנו בא - - כך יאמר לכל הדורש לדעת. חייו- מסע איטי מתמשך על פני כל הארץ, מעיר לעיר, מכפר לכפר משדה לשדה. לעתים משתהה משך שבועות ספורים במקום אחד, עובד ומשיג לו מעות ספורות לקיומו, אך לאחריהם יצפה לו תמיד, חובק, המשך מסעו.
לא פעם בקשוהו -הִשאר אצלינו עזריה!, משום שידיים טובות לו וכל מלאכה המזדמנת תחתן נעשית בהצלחה יתירה, וגם לב טוב הוא לבו, אזניו קשובות לרחשי-לב זולתו ופניו מאירות הן לסובביו. אך בכל פעם כאשר דרשוהו כזאת, או לפחות שיאריך שהותו במחיצתם, היה עזריה מחייך בעיניים עצובות, משתהה יום-יומיים נוספים במקום ואז נוטל את חפציו המועטים ושב לדרכים.
עזריה התקשה להאמין לאותם אנשים אשר הביעו את רצונם בנוכחותו. כחידה בלתי פתורה, היו בקשותיהם אלו בעיניו.
ובכן אנו מוצאים את הנער הנעים מתהלך לו כעת לפנות ערב שליו, בשולי אחד משדות הבור המוריקים בעונה זו של השנה, פוסע לאיטו בין האורנים הפזורים סביב. מערבה, בעקבות השמש מנחים אותו צעדיו. לכשיסיים לחצות את השדה הגדול כבר ידעך אורה וייעלם לגמרי. אז יניח עזריה בקצהו הנגדי את תרמילו, יסעד את מעט הלחם שנותר בו כתמורה לעבודתו האחרונה לפני ימים אחדים, יעמוד לבדו בתפילת ערבית כיעקב אבינו וישכב לישון כשצרורו למראשותיו ושמיים זרועי-כוכב מקבילים לפניו.
אך בטרם כל זאת, נתלווה אל עזריה הפוסע בעמקי השדה ונאזין להרהורי לבו הכמוסים.
בתכלית מסעו מהרהר עזריה. בכיצד תחילתו, ובהיכן ומתי ואם בכלל יגיע סופו אי פעם, ובמה היה נעשה אילו אז, לפני זמן רב כאשר היה עוד ילד קטן שאך הגיע לגיל מצוות, מה קורה היה אלמלא החליט להניח לצרותיו ולצאת למסע חייו.
לא נאריך בדברים אודות מחשבותיו אלו אשר לא חלק עם איש מעולם, לבד מבוראו, אשר אליו הייתה פנייתו בעת הדברים תמיד. רק נוסיף שנפשו של הנער, הרכה העמק פנימה, קצה מכבר בנדודיו ואפילו לא ידע זאת, בקשו עיניו את שהסתיר אפילו מעצמו.
ובכל זאת, בטרם נרדם ורוח הערב משחקת מעדנות בתלתלים שעל מצחו צרוב השמש, חש עזריה שאין מאושר וחופשי ממנו בעולם.
תגובות