יצירות של קרב יום

היום יום כ"ו בחשון, תחילתו של חורף שנת התשע"ד. אני יושבת אל החלון. מבעד לתריס הפתוח מבהיקים אלי ברקים תכולים, החוצים בסערה שמיים שחורים ששוליהם מאדימים כבליל-קרבות. ברדיו שר אריק לביא על ההולכים אל הסלע האדום וקולו מצמרר את הגוף.
חודרות הן פנימה טיפותיו של יורה זעוף, והוא אפוף אונים ועוז. מבעד לפתח החלון חודרות הן, ומבעד לעור אל רבדי רוחי.
תעצומות השמים ברעמים מרעידים את לבבי הנשבה באהבת האדמה

לה"ו
-אוריאל-
 
חיי הנער עזריה שבו למסלולם המוכר בעיר. בבוקר משכים היה לעמל יומו ובערב שב לבית האופה והיו סועדים יחדיו טרם עלו איש על משכבו לשנת לילה.
העבודה בשניים ככלל נעשית קלה וקצרה יותר, ולכן היה זוכה עזריה לפרקים לזמן-מנוחה מיד האופה. בשעות אלו שוטט לו עזריה ברחובותיה של העיר, נישא מכורח רגליו. לעתים משיח היה עם אנשים, מביט במעשיהם, בוחן מתעניין אחר אורחותיהם. עוקב בעיניו אחר

(מדובר בצופית)
 

לה"ו!
-למעשה-
 
אוריאל החל פוקד מדי יום את דוכן המאפים בשוק. משהיה מכלה ידידו החדש את מרכולתו, אוסף את המעות שקיבל ופונה למסרן למעבידו, הצטרף אליו והלכו יחד.
בביתו עמל יצחק האופה על העיסה ועל התנורים. משניצבים היו הנערים בפתח דלתו, היה קם האופה ומותח קומתו הנמוכה (עצמותיו משמיעות לפעמים קולות פיצוח, מחמת שעות הרכינה והלישה הממושכות), נוטל מידי עזריה את הכסף, מונה ונותן לו ממחצית הסכום.

בע"ה!
-אל העיר-
 
בבוקר הקיץ עזריה משנתו. חמה מבוישת הציצה מעבר להרי המזרח, כמבקשת רשות לעלות. קולן של בהמות במרען ממרחק נישא לאזניו עם רוחות המערב, ועזריה שמח בידיעה שבוודאי בקרבתן נמצא מקום יישוב בו יוכל להשיג פת למאכל. אולי אף יזכה להחליף דיבור עם מי-מאנשי המקום.
 
לאחר תפילת הבוקר פתח עזריה בדרכו, מערבה לכוון הים. מתעטף היה במלבושיו מפני הרוח המתגברת ככל שהתקדם בטיפוסו לקצהו

לה"ו
-פרולוג- בשדה
 
באחד הימים, בשעה של בין-ערביים, עת השמש הנוטה מערבה משלחת קרניה האחרונות כרסיסים של אור ענוג מבין הצמרות ורוח קלילה מתבדרת בשיבולים, מתהלך לו נער אחד, אשר בו יעסוק סיפורנו.
 
שם הנער עזריה. בלבד עזריה שמו, שכן אין כל בית-אב ממנו בא - - כך יאמר לכל הדורש לדעת. חייו- מסע איטי מתמשך על פני כל הארץ, מעיר לעיר, מכפר לכפר משדה לשדה. לעתים משתהה משך שבועות ספורים