הקרב בחלקת הצורים

השעון התהפך,

הקרב החל.

האדרנלין זורם בדם.

טיפות זיעה נושרות,

ממצחות המתחרים.

אין מקום לאנחות,

החלל מלא ייסורים שקטים.

יריב מול יריב זהו קרב דמים,

קרב בין אחים הנלחמים.

נופלים לרגלי המפקדים,

כשלו כל היריבים.

ודמם שנישפך לעפר

בלאו עט, זועק הוא

למפקדים להימלט.

לחינם נשפך הוא הדם,

כאן החלקת הצרים.

לחינם נישפך פלגים פלגים.

ועדיין זורם, הוא עוד חם.

הוא עוד חם ושורף

את רעת המפקדים.

הוא עוד חם וזועק,

מדוע כולם שותקים?

וקול בכי פעוט יענה

העולם הזה הוא שונה.

הוא שונה וכואב,

הוא פזיז לא חושב,

הוא שוצף וקוצף

על דמים יקרים.

הוא מושקה על ידי

מלחמות האחים.

כתבתי את השיר על פרק ב בשמואל ב'.

על אבנר בן נר ויואב בן צרויה שניפגשו עם חיליהם ואבנר אמר "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו" וקמו 12 נערים מאנשי אבנר ו12 מאנשי יואב והם מתו כולם. וממש כאב לי על הדם שנישפח לחינם, אז השיר הוא על זה.