עיניים עיניים. מרוטות ריסים.
(אם אבנים שחקו מים, מדוע לא
שיער.) רעבות אליך בגמיעה.
ואולי אפול ולו פעם אחת מעוצמת
המבט. טיפשה, תני לכוח ההתמדה להמשיך.
בוא איתי נחזור למצרים, בוא.
שם נאכל את הסבל והמרור
טבולים בטיט שנוצר מהילד שנולד אתמול.
אולי נזכה לקבל פרח ממלך רשע.
שפתיים שפתיים.
ואולי רק פעם אחת
ארשה לעצמי לחבק
ולהתקרב.
(כן לא, שחור לבן, ללכת לחזור.
ילדה עצובה עם נשיקות מהשמש,
תצילי אותי.)
בוא, נחזור לים סוף
ונצלול למים. (דגים
המאבדים עצמם לדעת.)
כרישים ולוויתנים יבואו
ולפתע נדרך על אדמה מצוקה.
חם לי חם, תחזיק אותי
למעלה, לא רוצה לקפוץ בחזרה.
אף ועוד אף נושם.
הפגישות בין החום
לקור, לכחול כחול שאמא
עכשיו מחזיקה ביד.
ונחנקת. (נ-ח-נ-קת. נ-ח-נק.
נ-חנ-קים. שישה מיליון. היו.
נמצאו. אבדו, אין לי גופה לשרוט.)
בוא, בוא נלחם כדי שנשיב
כס ה'. בוא, חזק ונתחזק.
ואולי נראה את משמעות הקשר
בין אדמה ושמיים, ואיש זקן
שעומד וידיו מושטות.
שהחרב וידיו לא יפלו, לא לא.
תן בי הכוח, אלוקים תן.
צמות צמות מפוזרות.
זאת סוערת באדממיות
וזאת מתחזה. רק תן לי לחברן
לראש החשוף חסר השם.
1945, הנך נקרא להצלה.
בדמייך חיי, ורוח נכון חדש בקרבי.
(השיר הזה באמת ארוך, אבל הוא כ''כ ממני שלא יכולתי לקצר, עמכם הסליחה.)
תגובות
היה לי עוד מה לומר על זה ושכחתי, אז הנה זה פה:
עיניים עיניים. מרוטות ריסים. -למה נקודה באמצע?
(אם אבנים שחקו מיים, מדוע לא -למה הפסיחה? תגמרי את כל הסוגריים באותה שורה כבר! [ואגב, מים ולא מיים]
שיער.) רעבות אלייך בגמיעה. -רעבות בגמיעה? ביטוי מעניין, אבל לא כ"כ נכון לשוני. אגב, זה אלייך- אל בת- או אליך- אל בן?
ואולי אפול ולו פעם אחת מעוצמת -שוב, למה פסיחה?
המבט. טיפשה, תני לכוח ההתמדה לפעול. -ממ, שוב ביטוי מעניין, אבל 'כח ההתמדה' לא -פועל-. כח ההתמדה ממשיך, אז אולי במקום 'לפעול', לשנות ל'להמשיך'.
בוא איתי למצריים, בוא. שוב, מצרים ולא מצריים
שם נאכל את הסבל והמרור
טבולים בטיט שנוצר מהילד שנולד אתמול. הילד 'שנולד' אתמול דווקא? מה עם הילד שנקבר אתמול, סוגשל, נגיד?
אולי נזכה לקבל פרח ממלך רשע. חסר לי יידוע כלשהו; אולי פרח מ'ה'מלך 'ה'רשע, עם ה' הידיעה..
שפתיים שפתיים. -חסר לי הקשר כלשהו בין השפתיים להמשך השיר. משו כמו ה'מרוטות ריסים' בבית הראשון.
ואולי רק פעם אחת -למה כבר ה'ואולי'? אולי תקדימי את הסוגריים, ללפני ה'ואולי', ורק אח"כ יבוא הקטע הזה?
ארשה לעצמי לחבק
ולהתקרב.
(כן לא, שחור לבן, -למה ירד פה? תגמרי את ה'נושא' ותעלי את ה'ללכת לחזור שורה',
ללכת לחזור. ילדה עצובה -ואח"כ פה תרימי את ה'עם נשיקות מהשמש' שורה, שהתצילי אותי יהיה לבד למטה. זה יוסיף לו משמעות.
עם נשיקות מהשמש, תצילי אותי.)
בוא, נחזור לים סוף- אהבתי את המבנה, שבבתי שואה זה מתחיל ב'עיניים עיניים' וכו', ובמצרים- 'בוא'. קצת מפריע שקודם זה 'בוא איתי'- בהווה יענו- ופה זה נחזור, לעבר.
ונצלול למים. (דגים -למה הסוגריים מפוסחות? להוריד אותם לשורה הבאה, לדעתי. וחסר לי פה מילת קישור, אולי, 'כמו דגים', למשל.
המאבדים עצמם לדעת.)
כרישים ולוויתנים יבואו
ולפתע נדרך על אדמה מצוקה. -נדרוך, ולא נדרף.
חם לי חם, תחזיק אותי - נכון לכתוב, 'חם לי, חם'- עם פסיק באמצע. ושוב לא ראיתי סיבה לפסיחה.
למעלה, לא רוצה לקפוץ בחזרה.
אף ועוד אף נושם.
הפגישות בין החום
לקור, לכחול כחול שאמא
עכשיו מחזיקה ביד.
ונחנקת. (נ-ח-נ-קת. נ-ח-נק. -פה 'ו' החיבור מיותרת. ולמה חזרת פעמיים על 'נחנקת'? אולי להוריד את הנ-ח-נ-קת, ולהמשיך ישר ל'נ-ח-נ-ק. אגב, לדעתי המקפים האלה מיותרים, אבל אם בכל זאת- אז על כל המילה, לא רק עד ה- ק'.
נ-חנ-קים. שישה מיליון. היו. -יותר נכון לכתוב 'שישה מיליון שהיו', ואז בלי נקודה באמצע כמובן- ופסיק אחרי ה'היו',
נמצאו. אבדו, אין לי גופה לשרוט.) -וגם פה, איזה מילת קישור- אולי, 'אבל' לפני 'נמצאו', ואז 'ואבדו'. ז"א, שיהיה-
נ-ח-נ-ק-י-ם. שישה מיליון שהיו,
אבל נמצאו ואבדו.'
ובסוף- אולי מתאים יותר להוסיף 'אפילו' בין ה'אין לי' לבין 'גופה'.
בוא, בוא נלחם כדי שנשיב
כס ה'. בוא, חזק ונתחזק.
ואולי נראה משמעות הקשר -נראה את משמעות, נראה לי.
של אדמה ושמיים, ואיש זקן הקשר בין אדמה, לא של אדמה. ואגב, שמים ולא שמיים.
שעומד וידיו מושטות. ושמיים ואיש זקן וידיו? הרבה ווים לדעתי. אולי, שעומד בידיים מושטות?
שהחרב וידיו לא יפלו, לא לא. -יפלו מציק לי קצת; אולי ירפו?
תן בי הכוח, אלוקים תן. תן בי או תן בו?
צמות צמות מפוזרות.
זאת סוערת באדממיות --באדמומיות.
וזאת מתחזה. רק תן לי לחברם -צמות זה נקבה; לחברן.
לראש החשוף חסר השם.
1945, הנך נקרא להצלה.
-----------
כמו שאמרתי, שיר יפה מאוד- עמווווווווווק ברמות--- זהו.
:-)
עיניים עיניים. מרוטות ריסים. -למה נקודה באמצע?
(אם אבנים שחקו מיים, מדוע לא -למה הפסיחה? תגמרי את כל הסוגריים באותה שורה כבר! [ואגב, מים ולא מיים]
שיער.) רעבות אלייך בגמיעה. -רעבות בגמיעה? ביטוי מעניין, אבל לא כ"כ נכון לשוני. אגב, זה אלייך- אל בת- או אליך- אל בן?
ואולי אפול ולו פעם אחת מעוצמת -שוב, למה פסיחה?
המבט. טיפשה, תני לכוח ההתמדה לפעול. -ממ, שוב ביטוי מעניין, אבל 'כח ההתמדה' לא -פועל-. כח ההתמדה ממשיך, אז אולי במקום 'לפעול', לשנות ל'להמשיך'
*נקודה בשביל לתת להן משפט משל עצמם. משפט-ואז הרחבה עליו.
*השורה תהיה ארוכה מדי, וזה נותן משמעות מיוחדת לשיער.
(אין שיער, אין ריסים, אין כלום. אנחנו כבר לא בני אדם.)
*למה לא נכון לשוני?
*אליך, אל ה'. אני אתקן.
*לתת הדגשה ממה אני אפול, להדגיש כמה רגשות הכיל המבט הזה.
*צודקת.
בוא איתי למצריים, בוא. שוב, מצרים ולא מצריים
שם נאכל את הסבל והמרור
טבולים בטיט שנוצר מהילד שנולד אתמול. הילד 'שנולד' אתמול דווקא? מה עם הילד שנקבר אתמול, סוגשל, נגיד?
אולי נזכה לקבל פרח ממלך רשע. חסר לי יידוע כלשהו; אולי פרח מ'ה'מלך 'ה'רשע, עם ה' הידיעה..
*שנולד אתמול, כי המצרים היו מחייבים את בנ''י להשתמש בתינוקות בעודם בחיים בתור לבנים.
*אני מחויבת ביידוע? זה הורס את הקצב.
שפתיים שפתיים. -חסר לי הקשר כלשהו בין השפתיים להמשך השיר. משו כמו ה'מרוטות ריסים' בבית הראשון.
ואולי רק פעם אחת -למה כבר ה'ואולי'? אולי תקדימי את הסוגריים, ללפני ה'ואולי', ורק אח"כ יבוא הקטע הזה?
ארשה לעצמי לחבק
ולהתקרב.
(כן לא, שחור לבן, -למה ירד פה? תגמרי את ה'נושא' ותעלי את ה'ללכת לחזור שורה',
ללכת לחזור. ילדה עצובה -ואח"כ פה תרימי את ה'עם נשיקות מהשמש' שורה, שהתצילי אותי יהיה לבד למטה. זה יוסיף לו משמעות.
עם נשיקות מהשמש, תצילי אותי.)
*שפתיים מבטאות התקרבות, ולכן ההמשך קשור-ואולי רק הפעם ארשה לעצמי לחבק ולהתקרב.
*איך אני יכולה להקדים סוגריים? זה הרי הסדר של השורות, הסוגרייים באו להדגיש שלחבק ולהתקרב זה מבטא הפכים מבחנתי שלא יכולים להתקיים יחד. כל המשמעות תהרס.
*כן, זה יכול להיות מבנה מעניין :)
בוא, נחזור לים סוף- אהבתי את המבנה, שבבתי שואה זה מתחיל ב'עיניים עיניים' וכו', ובמצרים- 'בוא'. קצת מפריע שקודם זה 'בוא איתי'- בהווה יענו- ופה זה נחזור, לעבר.
ונצלול למים. (דגים -למה הסוגריים מפוסחות? להוריד אותם לשורה הבאה, לדעתי. וחסר לי פה מילת קישור, אולי, 'כמו דגים', למשל.
המאבדים עצמם לדעת.)
כרישים ולוויתנים יבואו
ולפתע נדרך על אדמה מצוקה. -נדרוך, ולא נדרף.
חם לי חם, תחזיק אותי - נכון לכתוב, 'חם לי, חם'- עם פסיק באמצע. ושוב לא ראיתי סיבה לפסיחה.
למעלה, לא רוצה לקפוץ בחזרה.
*אוקיי, אני אשדרג את הבית הראשון ואכתוב "בוא איתי נחזור למצרים"
*אני רוצה לתת משמעות להתאבדות הזאת, לכן הורדתי שורה.
* רציתי שוב לתת הדגשה ללמעלה.
אף ועוד אף נושם.
הפגישות בין החום
לקור, לכחול כחול שאמא
עכשיו מחזיקה ביד.
ונחנקת. (נ-ח-נ-קת. נ-ח-נק. -פה 'ו' החיבור מיותרת. ולמה חזרת פעמיים על 'נחנקת'? אולי להוריד את הנ-ח-נ-קת, ולהמשיך ישר ל'נ-ח-נ-ק. אגב, לדעתי המקפים האלה מיותרים, אבל אם בכל זאת- אז על כל המילה, לא רק עד ה- ק'.
נ-חנ-קים. שישה מיליון. היו. -יותר נכון לכתוב 'שישה מיליון שהיו', ואז בלי נקודה באמצע כמובן- ופסיק אחרי ה'היו',
נמצאו. אבדו, אין לי גופה לשרוט.) -וגם פה, איזה מילת קישור- אולי, 'אבל' לפני 'נמצאו', ואז 'ואבדו'. ז"א, שיהיה-
נ-ח-נ-ק-י-ם. שישה מיליון שהיו,
אבל נמצאו ואבדו.'
ובסוף- אולי מתאים יותר להוסיף 'אפילו' בין ה'אין לי' לבין 'גופה'.
*אני רוצה שהנחנקת יהיה אפילו סוג של תוצאה מהבן שלה שמת לה ביד, שתהיה עוד סיבה למוות. העצב הזה שגורם לה להחנק.
*זה בכוונה בסוף, להראות שכל התהליך איטי ואז הוא נגמר בסוף, בבום, בנשימה האחרונה ודי.
*אני רוצה לתת לכל מילה את הזמן שלה-הם היו, אחרי זה מצאו אותם, ואחרי זה שוב נעלמו. שלכל מילה יהיה יותר מקום.
*ממ, אני מתלבטת לגבי האפילו כי זה מוריד מהבוטות ומכניס עדינות, אני אחשוב על זה :)
בוא, בוא נלחם כדי שנשיב
כס ה'. בוא, חזק ונתחזק.
ואולי נראה משמעות הקשר -נראה את משמעות, נראה לי.
של אדמה ושמיים, ואיש זקן הקשר בין אדמה, לא של אדמה. ואגב, שמים ולא שמיים.
שעומד וידיו מושטות. ושמיים ואיש זקן וידיו? הרבה ווים לדעתי. אולי, שעומד בידיים מושטות?
שהחרב וידיו לא יפלו, לא לא. -יפלו מציק לי קצת; אולי ירפו?
תן בי הכוח, אלוקים תן. תן בי או תן בו?
*אוקי.
*צודקת
*ממ, למרות שזה הרבה ווים, אני לא אובהת את שעומד בידים מושטות, אני חושבת שאשאיר את זה כך.
*חרב תרפה? אומרים חרב תיפול, לא?
*תן בי.
צמות צמות מפוזרות.
זאת סוערת באדממיות --באדמומיות.
וזאת מתחזה. רק תן לי לחברם -צמות זה נקבה; לחברן.
לראש החשוף חסר השם.
1945, הנך נקרא להצלה.
*צודקת.
בקשר לשגיאות-אתקן אותם.
בית ראשון-
א. אבל 'עיניים עיניים' זה לא משפט. זה רק שם עצם.
ב. כי הגדרת 'רעב' זה אכול, והגדרת 'גמיעה' זה צמא. למרות שגומע מרק, אבל לא יודעת. לא כ"כ מסתדר לי הביטוי.
ג. אז תפסחי לפני 'מעוצמת'; כי תיפלי מעוצמת המבט- כביטוי, לא מהמבט.
בית שני-
א. בעודם בחיים, כן, אבל- ילד בן יומיים, לא נחשב? ובן שלושה ימים? ומעבר לזה, 'שנולד אתמול'- אומר שאולי הוא מת בלידה. 'שנקבר אתמול'- מדגיש את העובדה שהטיט זה הקבר שלו.
ב. נראלי שיידוע פה נדרש כהכרח.
בית שלישי-
א. אז תצייני את הקישור הזה. כמו ב'מרוטות ריסים'.
בית רביעי -
א. בוא תחזור איתי, לא בוא איתי נחזור.
בית חמישי-
א. אז לפני הוו, פסיק ולא נקודה.
ב. אבל זה לא נכון לשונית..
בית שישי-
א. אם חרב תיפול, איך הגעת לייפלו? לא, לא, משו משובש במשפט הזה. אולי לא יתרפו? יתרפו זה גם סביל וגם פעיל, לכן גם החרב מתרפית, וגם הידיים נרפות, וביחד- יתרפו.
תודה!
כל כך נגע, עמוק עמוק.
איזה טוב זה. פשוט טוב .
את כותבת מ ט ו ר ף
שבת שלום מתוקה אחת.
תודה.
(כמוני למשל הקטנה :) שלא כ''כ הבינה.)
אבל אפילו שלא הבנתי, זה שיר כזה שפועם, שצועק.
שיר שמרגש בלי לנסות לרגש. (כמו שאת תמיד אומרת. :) )
עשית את זה. :P