סודות

עוד בוקר סגרירי עולה על עיר הבירה.

אני פוקחת את עיניי בקושי מוכר, מנסה להיזכר מה קרה אמש.

אם הראש כואב- זה כבר סימן רע. מעיפה מבט על מקום הימצאי, מבצעת בדיקת מציאות, התעוררתי במיטה ריקה- זה כבר סימן טוב.

חבילת הבעיות היומית כבר מתדפקת על דלתותיי, אני מסרבת לפתוח לה, אין לי ספק שהיא תפתח כבר מעצמה. השמש מגלה את אשר ניסיתי להסתיר באיפור שעל פניי. אני מוקפת בכולם ביחד ואני לבד ולחוד, טומנת את הסודות באישוניי, מסווה אותם בתמימות. על צווארי חורזת כזבים, עוטפת אותם באשמה לתפארת.

אני חיית אדם, ללא רסן, ללא מעצורים, מסוקרנת לגלות מה יעצור בעדי הפעם. מנסה להציל את עצמי מעצמי וכמו רוח על פני מים מקימה מהומה וחולפת.

אני בוחרת להתהלך בדרכים צדדיות, לא ידועות ובכל זאת לא בורחת, לומדת להישאר, הרי סודות עתידם להתגלות.