קיץ, והגשם מצליף באדמה
למלא את ריקנות הבור..
חרבה לא ייקרא עוד שמה
של נשמתי שבמים תעבור.
כהתרת ספקות מהעבר,
כואב להישיר מבט לאור..
וכקריעת הים לעלות למדבר
ולהתמלא אויר טהור
להתמלא אויר
טהור.
(קיץ- זמן יבש, נשמה יבשה, ירד גשם באמת בפסח השנה וגם נגאלו ישראל, קרו ניסים במים, המכות וקריעת ים סוף, והנפש התמלאה..ואז ממשיך הקיץ מאז שאומרים 'ברכנו' וכמו הקיץ של המדבר של קבלת התורה. לעומתו המדבר שבסוף הוא התמלאות מתוך החוסר. רק מתוך חוסר, מתוך התבטלות אפשר להתמלא בתורה. מביטול ה'אני' החומריות)
(חרבה-מקום יבש לחלוטין (רמז לקריעת ים סוף שלא רק שהמים זזו ונוצר שביל הליכה אלא שהיה שינוי בסדר הבריאה שהשביל היה יבש כאילו אף פעם לא היו בו מים))
(ריקנות הבור- רמז 'והבור ריק אין בו מים' יוסף נכנס כעבד ואז הגיעו ליציאת מצרים, זוהי גאולה, ואז עוברים בחרבה בעזרת סייעתא דשמיא ושמירה אלוקית 'כי תעבור במים איתך אני ובנהרות לא ישטפוך')
('אין שמחה כהתרת הספקות' העצב הכי גדול וקשה הוא החוסר אונים והכי קשה לנו להתיר את הספקות שבלב.)
תגובות
ופחות בשיר עצמו.
אולי היה שווה להאריך אותו יותר ואז יהיה לו נפח ומקום?
או שזאת רק דעתי, והיא לא דעת הרוב. לא יודעת..