בדם ליבי אני כותבת אליכם עכשיו את שנות השתיקה, שעלו לי בחיי.
לא בטוחה שאם הייתי מדברת זה היה מועיל.
כותבת לכם שנים של ניתוק, של השפלה, של רמיסת האדם שבי, עד לאפס.
בטח כולכם עוד זוכרים אותי, אני, שהייתי אחראית לרצח הכל- כך אכזרי הזה, שהעיתונים דשו בו.
אני, שהלכתי לאדם עני וחולה, שכל חייו עשה חסד עם אנשים, והרגתי אותו באדישות.
כולכם זוכרים בוודאי את הסיפור המלא- איך גרמתי לו לחשוב שאני דואגת לו, ולבסוף הצלחתי לגרום לו לבטוח בי, האכלתי אותו אוכל מורעל והרגתי אותו. כנראה נמאס עלי, אמרתם.
זה טוב לה ככה, רצח שקט.
סיפרתם שהזעקתי אמבולנס, כדי שאח"כ לא יחשדו שעשיתי בכוונה,
סיפרתם שנסעתי איתו, לראות בגסיסתו האיטית.
סיפרתם שנותרתי אדישה. אפילו דמעה אחת לא הזלתי. לא פלא, אמרתם לעצמכם, הרי היא כבר ציפתה לזה מראש.
מה אתם יודעים בכלל?? זוכרים שבאותה התקופה היתה בעיה בקטניות של אחת החברות, בגלל הרעלה במי ההשקיה? הרעלה קטנה ולא משמעותית, אבל על אדם חולה היא משפיעה קשה.
באותו יום יוסף נפטר, החזיר את נשמתו לאלוקים שנתן אותה.
אני לא הייתי צריכה לעלות לאלוקים כדי למות. אתם הרגתם אותי כאן.
כן, בית המשפט הבין, וזיכה אותי מכל אשמה, אבל אתם לא רציתם לשמוע.
הזהרתם מפני את הילדים, הראיתם עלי באצבע,
לא העזתם לעבור לידי, אולי גם האויר סביבי מורעל..
די!! אתם לא מבינים איזה סבל אתם גורמים?!
פיטרו אותי ממקום עבודתי (שהעובדים לא יברחו) וכל כמה שניסיתי- לא קיבלו אותי לשום מקום אחר.
נפלתי והידרדרתי,חיפשתי את האור בקצה המנהרה, הכל-כך ארוכה הזו, חייתי רק כדי להבין שזו מערה. ואין אור.
מארה.
והיום אני, אשה עניה וחולה, כותבת אליכם קצת. כדי שאולי תבינו, כדי שאולי קצת תסכימו להקשיב.
כן, אתם מוזמנים לבוא, להרעיל אותי בשעועית ירוקה.
אני אוכל, ואני אמות.
אבל לא מהרעל של השעועית. אלא מהארס, שהחדרתם בי בהתמדה, במשך כ"כ הרבה זמן.
אחים שלי!! האם אתם יודעים?! האם אתם מבינים? האם אתם שמעתם ממקור מהימן ובטוח את הדברים שאתם אומרים?
כי תבינו, גם אני ילדה של אלוקים, ואכפת לו גם ממני.
וכן, אני יודעת בוודאות שלא הוא נתן ללשונות את הצו להתגלגל כך, להשמיץ ולבזות, להרוס ולשבור.
לפרק את כל מה שהצלחתי לבנות עד עכשיו.
לפרק אותי, את הילדה שלו, ועוד כ"כ הרבה דברים שהוא בנה בעולמו.
להרוס בחוסר תשומת לב את טיפת האחדות בעם הזה, במקום לחבר אותה לעוד טיפה.
מוקדש לכם, אחי, עדיין באהבה.
תגובות
הרבה פעמים התוכן מאוד חזק ומהדהד, שאני לא בדייוק רואה את התכניות שבו...
אז בנוגע לכתיבה- כשאצליח..:)
אשמח לתקן...
סליחה בשם כולנו.
כנ"ל- בגלל הוצאת שם רע ולשון הרע שלא לצורך..
אז פשוט לקחת לתשומת הלב.
ואז ראיתי שכתבת בפסיפס שחשוב לך שאנשים יקראו,
אז רצי תי להגיד-
הייתי כאן.
ואם כבר, לא כ''כ הבנתי על מה בדיוק מדובר.
תקציר: אישה שהלשונות הרעות הרסו לה ת'חיים בגלל שהבינו לא נכון מעשה שעשתה, ולא טרחו לברר.
כותבת לעם ולעולם מכתב, ש(אולי) יעורר אותם לשים לב מה יוצא להם מהפה. עד כמה זה נכון ואיך זה משפיע.
קטע מעולה!!!
כל הכבוד!!!
כתיבה יפה עם מסר שנכנס עמוק.
המיקרה מדבר על רוצחת .... לא סמתם לב פחות אדישות לדברים מזויעים שכאלה . זה לא מישחק מילים כואבות זה מציאות של רוצח ככה הוא חיי כל חייב ומגיע לו ... רק שלא תגידו שאתם מרחמים על הרוצח המרושע של הבבא אלעזר זצוק"ל ..!
הכוונה שלי אני מבין את בני האדם שכל חיהם פשוט מתחת לאדמה גם לי היתה תקופה כזו 4 שנים מחיי [ ועוד בגיל הנערות ] הם פשוט זכורים לי כמסך שנים שחור.והלואי ולא היתי חי בישביל ליחיות אותם. ואמת ביגלל הלשון הרע שאנשים לא סמים לב אבל מילה לא במקום יכולה להרוס כליל חים של אדם שמח ויורדת נישמתו לתימיון ...
"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" לכן ה שם לה שתי שמירות 1 שפתיים ו1 שינים מה שאין כן בכל החושים .... מקוה שהבנתם את הכונה ...אור
? מה הקשר אלייך? ומה הקשר לפנול פתלאין?
ד' יעזור ויגאלנו שנית ברחמיו
בהצלחה!